מלא הרועים חלק ב רעט

והנה בקדושין ט"ו א' יש ראיה דר"א ס"ל למידין ומשיבין במופנה מצ"א דקאמר שם ואידך ההוא לגז"ש הוא דאתא וע"ש בתוס' ד"ה ואידך לגז"ש כו' שכתב דס"ל דצריך שתהא מופנה מב' צדדין דמצ"א למידין ומשיבין ושמעי' מהתם דר"א ע"כ ס"ל למידין ומשיבין ולכך קאמר הש"ס בשבת קל"א דר"א ס"ל מופנה מצ"א למידין ומשיבין דאף דמהך דיבמות אין ראיה די"ל כר' יוחנן שכתבנו באות ה' מ"מ מהך דקידושין יש ראיה ייע"ש היטב בחידושיו. אך עיי"ש בתוס' השני שמתחיל ואידך כו' שיש בזה מחלוקת בין חכמי התוס' דקצת גרסו ר"א ומדקדקים דאין הלכה כר"א דשמותי וקצת גורסי' ר' אלעזר נשמע מזה לדעת הגורסי' ר' אלעזר (למ"ד גז"ש דבעי' מופנה מב"צ היכא דאיכא בצ"א ב' תיבות מיותרים שדינן חד תיבה אקרא א' והוי מופנה מב' צדדין כגון תושב ושכיר דכתי' גבי פסח שדי' חד אלמד וחד אמלמד והוי מופנה מב' צדדין והוי כאלו כתי' תושב בפסח לאפנויי ושכיר גבי תרומה לאפנויי ואע"ג דהכא שכיר והכא תושב הוי שפיר גז"ש כדתני דבי ר' ישמעאל זו הוא שיבה זו הוא ביאה כך מתבאר בסוגיא דיבמות ד"ע ע"ב):

ז. דר' אלעזר דהוא ר"א בן שמוע ס"ל ג"כ מופנה מצ"א למידין ומשיבין ולדעת הגורסי' ר' אליעזר אין ראיה ייע"ש היטב בתוס' קדושין ט"ו א' ד"ה ואידך פי' ת"ק כו':

ח. למ"ד גז"ש מופנה מצ"א למידין ומשיבין י"ל דאין עונשין מדין גז"ש היכא דמופנה מצ"א כמו בק"ו דאין עונשין שכ' הטעם במדות אהרן שמא ימצא איזה פירכא למפרך ק"ו ה"ה בגז"ש מופנה מצ"א שמא ימצא איזה תשובה ומשיבין הרב בשושנת העמקים כלל א' ייע"ש שהאריך בדברים נכונים. ט. אין גז"ש למחצה כו' אבל בדוכתא אחרינא איכא למ"ד דיש גז"ש למחצה עכ"ל הרב בס' כריתות בתי מדות בית שני סי' י"א וכבר תמהו המפרשים אי' הוא המ"ד דיש גז"ש למחצה ועיין בס' באר יעקב בכללות הסוגיא כלל ל"ה שהכריח דאביי ס"ל יש גז"ש למחצה מכח קושי' התוס' קדושין ל"ו א' ד"ה תפילין גופייהו דתי' התוס' דחוקים אך מזה אין ראיה דבלא"ה כ' שם בפ"י לתרץ קושית התוס' והריטב"א בחידושיו שם יישב קושית התוס' בע"א כמ"ש באות שאח"ז ועיין באות י"ב:

י. הריטב"א בחידושיו לקדושין ל"ו א' כ' בד"ה אמר אביי ובד"ה ואביי מ"ט דאף דכל היכא דדרשי' גז"ש לגמרי דרשי' לה לכל מילי שאני הכא דאי דרשי' קרחה קרחה לפטור נסתר הכלל שבידינו דבל"ת נשים חייבות ואין אנו דורשין גז"ש לסתור כלל שבידינו כל היכא דאיכא למדרש בה מידי עכ"ל שם וצ"ע בהיקש דקיי"ל אין קש למחצה אי דרשי' לסתור הכלל שבידינו ומכמה סוגית הש"ס וכן מקושי' התוס' למאן דפטר נשים מציצית ליפטרו מכלאים דכל שישנו עיין תוס' יבמות ד' א' אלמא דדרשי' היקש אפילו לסתור הכלל (דל"ת נשים חייבות והתם באמת אפילו היקישא אינו רק סמיכות ומכ"ש היקישא דעדיף מסמוכין דדרשי' אפי' לסתור הכלל מיהו) י"ל דתוס' לשיטתייהו קדושין ל"ו ח' ד"ה תפילין ממה שהבאתי באות הקדום דלא ס"ל כתי' הריטב"א דאל"כ לא מקשה מידי וע"כ דס"ל דאפילו גז"ש דרשי' לסתור הכלל אבל לריטב"א דלא דרשי' גז"ש לסתור הכלל היכא דאיכא למדרש בה מידי י"ל דה"ה להיקש וסמוכין וצ"ע:

יא. מילתא דאתיא בגז"ש אי טרח וכתב לה קרא מדברי התוס' ב"מ דס"א אלו לא נאמר קרא הייתי אומר גז"ש כו והקשו בתוס' וא"ת קרא למה לי כו' מבואר מדברי התוס' דלא ס"ל מלתא דאתי' בגז"ש ט' וכ' קרא וכ"כ במשנה למלך פ"ד מה' מלוה ולוה שכן דעת התוס' והוכיח מכאן אכן דעת הר"ן בנדרים דף ג' עלה ההוא דלנדור נדר מאי עביד ליה דמילתא דאתי' בגז"ש ט' וכ' קרא ובס' כריתות חלק ה' שער א' כתב דבגז"ש ל"א טרח וכ' קרא וכ' הטעם דבבנין אב וק"ו והיקש אמרי' ט' וכ' קרא דבכל אלה ליכא יתורא דקרא לבד גז"ש דאיכא הפלאה לכל הפחות מצד א' דאל"ה משיבין וניחא השתא אפי' אמרינן היקש עדיף מגז"ש עכ"ל ועיין בע' מילתא דאתי' בק"ו שכ' ראייה לדעת הר"ן וע"ש מה שחלקתי בזה חילוק נכון:

יב. היכא דאיכא גז"ש וק"ו המתנגדים זה לזה וגז"ש איכא למידרש בה מידי דלא נסתר הק"ו כגון בב"ח דילפי' גז"ש מאנשי קודש תהיו לי לאיסור אכילה וק"ו ילפי' מערלה לאיסור הנאה ואי נימא אין גז"ש למחצה וכולה מילתא נילף מגז"ש אזי בב"ח מותר בהנאה דילפי' מגז"ש כמו טריפה שמותרת בהנאה דכתי' אנשי קודש ובשר בשדה טריפה ל"ת לכלב תשליכון אותו מבואר היתר הנאה הנה בזה יש מחלוקת בין התנאים:

יג. איסי בן יהודה ס"ל דל"א אין גז"ש למחצה למיסתר הק"ו אלא אמרי' אהני גז"ש לאיסור אכילה ואהני ק"ו לאיסור הנאה והנה בשבת דף כ"ח א' דיליף רבא דעור בהמה טמאה מטמאה באוהל המת מק"ו מנוצה של עיזים ואף דאיכא גז"ש אוהל אוהל ממשכן ונימא אין גז"ש למחצה מה התם טהור דוקא ולא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה כדאמר התם אפ"ה אמרי' אהני גז"ש לאפוקי כל היוצא מן העץ ואהני ק"ו לרבויי טמאה אך י"ל דמהתם אין ראיה ע"כ צ"ל דהגז"ש הוא למחצה דמקשה התם אי מה להלן שזורין וחוטן כפול ששה ת"ל אהל אהל ריבה ע"ש ואפשר שהר"ש מקינין שהבאתי לעיל אות ט' שכ' אבל בדוכתא אחרינא איכא למ"ד דיש גז"ש למחצה כוונתו על איסי בן יהודה דיליף מגז"ש איסור אכילה ולא היתר הנאה ש"מ דס"ל דיש גז"ש למחצה ועיין בתוס' חולין ד' י"ו שם ובתוס' פסחים כ"ד ב' ד"ה אמרתי שכ' די"ל דאף איסי בן יהודה סובר דאף בכה"ג דסותר הק"ו אמרי' אין גז"ש למחצה רק דבההוא קרא דאנשי קודש איכא נמי איסור הנאה דבשר קדשים שיצא חוץ למחיצתן וגלי לן ק"ו דגמרי' מקדשים ולא מנבילה ע"כ ועיין בפני יהושע שם. יד. ר"ש בן יהודה משום ר"ש בן יוחאי ס"ל דאף בכה"ג אמרי' אין גז"ש למחצה וילפי' מגז"ש דאנשי קודש היתר הנאה ג"כ כ"ז מתבאר מדברי התוספ' חולין קי"ו ע"א ד"ה מה להלן ועיין בתוס' פסחים כ"ד ב' ד"ה אמרת ובפני יהושע שם. טו. גז"ש וסמוכין גז"ש עדיף למדתי מתוס' סנהדרין ס"ז ב' ד"ה וכי מפני שסמכו ענין לו מהכא דייק דלא דריש ר"י סמוכין וא"ת מנ"ל דילמא שאני הכא דלא דריש דאיכא גז"ש דמפקא מסמוכין כו' אך אין ראיה דהתוספ' כ' מנ"ל להש"ס דר"י לא דריש כלל סמוכין דילמא דריש סמוכין רק דס"ל דגז"ש מפקא מסמוכין אבל לדידן י"ל דסמוכין עדיף ואין להביא ראיה מבן עזאי דיליף שם דמכשפה בסקילה מסמוכין דאע"ג דאיכא גז"ש דלא תחי' דמפקא מסמוכין דא"ל דבן עזאי דריש הגז"ש כמו ר' עקיבא מלא יחי' דהר סיני א"כ למה לי למילף מסמוכין תיפוק ליה מגז"ש וי"ל דבן עזאי לא גמר גז"ש זו מרבי' אבל אי הוי גמיר לה י"ל דעדיפא מסמוכין והנה מדברי התוס' אלו יש ללמוד דאפי' אית לן לאוקמי גז"ש למילי אוחרנייתא מ"מ אמרי' אין גז"ש למחצה ודחי' הסמוכין דאין לומר דלכך כתבו התוספות דאיכא גז"ש דמפקא מסמוכין דאין לדרוש אוחרנייתא בגז"ש זו קשה דא"כ השתא דדריש מכשיפה בסקילה מאוב וידעוני אכתי קשה גז"ש דלא תחיה מאי עביד בה וא"ל דלא גמיר גז"ש זו דא"כ לא קשה קושית התוס' וע"כ לומר דמוקי לה למילי אוחרנייתא וא"כ קשה מאי מקשה התוס' דילמא שאני הכא דאיכא גז"ש דמפקא מסמוכין לוקי הגז"ש למילי אוחרנייתא אע"כ כוונת התוספות דאף דאיכא למוקמינהו למילי אוחרנייתא מ"מ אין גז"ש למחצה וזהו עדיף מסמוכין ולא אמרי' אהני גז"ש ואהני סמוכין אהני גז"ש למילי אוחרנייתא ואהני סמוכין למדרש מכשפה בסקילה אך כבר כתבנו שיש לדחות בזה:

טז. דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמוד עדיף מגז"ש זה ג"כ מוכח מדברי התוספו' שכתבתי באות הקדום שהקשו דילמא שאני הכא דאיכא גז"ש דמפקא מסמוכין וקשה דאי נימא דר"י ס"ל דבגז"ש מפקא מסמוכין א"כ היאך למד מאוב וידעוני דבכלל כל המכשפים היו ויצאו מ"ה ללמוד על הכלל כולו יצא דהא איכא גז"ש דמפקא מזה אע"פ דדבר שהיה בכלל עדיף מגז"ש. וי"ל דדוקא היכא דגז"ש אתי ג"כ למילי אוחרנייתא דאז אמרינן אהני גז"ש למילי אוחרנייתא ואהני דבר שהיה בכלל ללמוד דמכשפה בסקילה. אך ג"ז יש לדחות די"ל דהכא היינו טעמא משום דאיכא סמוכין וגם דבר שהיה בכלל ותרוייהו עדיפא מגז"ש. אך מן הסברא נראה דדבר שהיה בכלל עדיף ובמקומו נבאר זה באורך בס"ד