מלא הרועים חלק ב רעח

נאמר דכמשפט למול עורף אתי דמילתא דאתי' בב"א טרח וכתב קרא. ולא יצטרך למידרש מכמשפט אחיזת הראש והגוף לאורויי מיעוט דוהקריבו וא"ל דאף דאמרינן טרח וכתב קרא מ"מ היכא דאיכא למידרש דרשינן ז"א דהכא ליכא למידרש דמיעוט דוהקריבו סותר הדרש [דאחיזת הראש והגוף דאם נאמר דדרש זה חשוב איכא למידרש א"כ אף אם נאמר דהיקישא למול עורף אתי' מ"מ כיון דקיי"ל אין היקש למחצה נדרוש גם כן אחיזת הראש וע"כ דאין זה דרש כלל לפי שסותר מיעוט דוהקריבו כמ"ש רש"י רק כיון דאין לנו שום דרשה וכמשפט הוא מיותר לגמרי ע"כ צ"ל דלמידרש אחיזת ראש אתי'. ואם נאמר דמילתא דאתיא בב"א טרח וכתב קרא עדיף לן לומר כן מלידרש אחיזת הראש שהוא סותר מיעוט דוהקריבו אך באמת ז"א דאף אם נאמר בבנין אב טרח וכתב קרא דוקא קרא מפורש אבל לא נאמר מילתא דאתיא בב"א טרח וכ' לה היקש דכמשפט אינו רק היקש והטעם מבואר וקל להבין:

אות ג גורעין ומוסיפין ודורשין א. ר' חנינא בן אנטיגנוס ס"ל גורעין ומוסיפין ודורשין בכורות פרק אלו מומין ד' מ"ד ע"ב דדריש מרוח אשך כל שמראיו חשוכין דגרע א' מאשך ושדיא אמרוח וא' ממרוח שדיא אאשך והויא מראו חשוך ייע"ש ומשמע דאפילו באמצע ס"ל גורעין ומוסיפין עיין תוס' סנהדרין ד"ב ד"ה לטוטפת לטוטפת:

ב. בירושלמי הביאו התוספ' בסנהדרין ד"ד ע"ב בד"ה לטוטפת דאפליגי אמוראי בהא מילתא דגורעין ר' אמי בשם ר' יוחנן א' גורעין לדרוש מתחילת הפרשה לסופה פי' מתחלת התיבה לסופה:

ג. ר"י בשם ר' ירמיה אמר אפילו באמצע התיבה ר"ל אפי' לגרע ולהוסיף באמצע התיבה ועיי"ש בתוס' הנ"ל ואפשר לומר דוקא לגרע מתחילה להוסיף לאמצע וכדעת ר"ת שאכתוב באות יו"ד:

ד. בפרק הזהב דנ"ד משמע דלא גורעין ומוסיפין באמצע התיבה גבי ויסף חמשיתיו יע"ש וכ"כ התוס' בסנהדרין דמדברי הגמרא דבפ' הזהב משמע דבאמצע התיבה אין גורעין ומוסיפין ודעת ר"ת דאפילו באמצע גורעין ומוסיפין ע' תוס' מנחות ל"ד ב' ד"ה לטטפות ובתוס' זבחים ל"ז ב' כ' בשם ר"ת להיפוך דאין גורעין באמצע ועיין אות יו"ד:

ה. בסנהדרין ד"ד שם בלטוטפות משמע דגורעין ומוסיפין באמצע דשדיין הוי"ו דכתיב ולטוטפת גאלו נכתב באמצע וקרינן לטוטפות ייע"ש בתוס' ולפר"ת שם אין ראיה דגורעין באמצע התיבה ייע"ש דטעמא דולטוטפות דרשי' וי"ו למ"ד יע"ש ודוק:

ו. ר"ע ס"ל גורעין ומוסיפין לרבא ב"ב קי"א דדריש ירושת הבעל מדאורייתא מדכתי' ונתתם את נחלתו לשארו הקרוב אליו וירש אותה וליכא הטעם משום דגורעין אך לאביי שם אין הטעם משום גורעין ייע"ש:

ז. ר' ישמעאל לא ס"ל גורעין דמפיק ירושת הבעל מלא תסוב נחלה וכ' הרשב"ם דלא ס"ל גורעין:

ח. ר"י בן ברוקא דס"ל כתובות פ"ד ירושת הבעל דאוריי' נראה דס"ל גורעין אך י"ל דנפקא ליה מלא תסוב נחלה כמו ר' ישמעאל או כאביי עיין באות הקדום:

ט.רשב"ג ס"ל גורעין דבר"פ הכותב ס"ל במשנה שם ירושת הבעל דאורייתא ופירש"י שם דנפקא לי' מלשארו וירש אותה ע"כ דס"ל גורעין לרבא אך לאביי אין הכרע, איברא דאני מתמה על רש"י דמנ"ל דנפקא ליה משארו דלמא מלא תסוב נחלה כר"י וצ"ל דרש"י לא דק בזה וחדא מהנך תרי ילפותא נקיט ולפי האמת י"ל דלא ס"ל גורעין ונפקא ליה מלא תסוב נחלה ודו"ק:

י. דעת ר"ת במנחות ל"ד ב' בתוס' ד"ה לטטפות דאף באמצע גורעין ומוסיפין ודורשין אך רש"א שם פי' דוקא מתחלה גורעין ומוסיפין לאמצע אבל אין גורעין מאמצע להוסיף אל אמצע וצ"ל לפירושו דו' קמא דולטוטפות גורעין היינו הו' שקודם הלמד דהוא בתחילה ולפירושו אפשר דלא סתרו דבריהם מ"ש בסנהדרין ד"ב בשם ר"ת דו' דולטוטפת דריש דכוונתם ג"כ למ"ש כאן דגורעין הו' שקודם הלמד ומוסיפין באמצע אך ממ"ש אח"כ ואפילו לר"ש דלא דרש ו' כו' משמע דהתם לא נחתי לטעם דגורעין ומוסיפין רק דו' גופא דרשינן. והנה התוס' במנחות שם הקשו על ר"ת דאמרי' בהקדש לא דרשי' ו' דויסף להוסיף על חמישית דאכתי משמע חד דנהי דמוסיפין ו' לתוכו אכתי חמישיתו משמע חד ואי אמרינן דמוסיפין לאמצעו הדרא קושיא לדוכתה נוספו לו' לאמצע ומשתמע חמישיות לשון רבים עכ"ד. ולענ"ד היה אפשר לקיים דברי ר"ת דבאמת היכא דמצינן לאוסופי אסופי לא מוספינן ליה אאמצע ולכך בתרומה דכתיב חמישיתו בוי"ו בסוף א"א לאוסיפו הו' כ"א באמצע משא"כ בהקדש דכתיב חמישית כיון דאיכא לאוסופי אסופי לא מוספינן אמצעו וא"ש דברי ר"ת וע"ש בסוגיא ודו"ק. וא"ת דאכתי מאי נדרו' בו דמוספינן לסופו דכיון דגם בסופו לא משמע אלא חמישיתו חד חומש וא"כ לא מדריש מידי דגם חמישית משמע חד וא"כ כיון דבסופו לא מדריש מידי בסופו הוי כאילו לא מצינן לאוקמי אסופו ונוקמי' באמצע דמשתמע חמישיות הרבה ז"א דאי מוספי' ליה בסופו ניהו דלא משתמע מדרש להוסיף כמה חומשים מ"מ למילי אוחרנייתא הוי מצינן למידרשי לאורויי חמישיתו על שלו מוסיף חומש וכיוצא בזה דרשא אחרנייתא הוי מצי' למדרש מיני' ובכה"ג לא מוקמי' ליה באמצע כיון דאיכא למוקמי' בסופו לדרשא אוחרנייתא:

גזירה שוה א.גז"ש והיקש היקישא עדיף בין לר"ע בין לרבנן זבחי' ד' מ"ח אך התוס' כתבו שם דהיכא שנתבטל הגז"ש לגמרי אזי גז"ש עדיפא שלא יתבטל לגמרי אך התם הגז"ש מורה עוד על ענינים אחרים לכך היקשא עדיף שלא יתבטל ההיקש לגמרי ולא נלמד זה מגז"ש מחמת אין גז"ש למחצה כי מוטב שנאמר דגז"ש אתי לדברי' פרטים ולא לכל הדברים ויקויים גם ההיקש משנתבטל ההיקש לגמרי מטעם דאין גז"ש למחצה אך לפי התירוץ הב' משמע אף במקום שנתבטל הגז"ש לגמרי ההיקש עדיף והא דאמר בגיטין מ"א ב' גז"ש עדיפא משום דעיקר שטר מגז"ש נפקא ע' בכריתות כ"ב:

ב. דעת הגאון ר"ש מקינין דלכך לא קחשיב ר"י בי"ג מדות היקש משום דס"ל היקישא עדיף מגז"ש והוי כמו דכתיב בתורה בהדיא:

ג. לרב יהודה אמר שמואל משום ר' ישמעאל כל גז"ש שאינה מופנה כל עיקר אין למידין כלל מופנה מצד אחד לר"י למידין ואין משיבין לרבנן למידין ומשיבין מופנה מב' צדדים ד"ה למידין ואין משיבין (רבי ס"ל גז"ש דאינו מופנה כלל למידין הימנה זהו לתי' הראשון של תוס' יבמות ט' א' ד"ה ורבנן ולתירוץ הב' אין ראיה) לר' ישמעאל מאי איכא בין מופנה מצד א' למופנה מב' צדדים דהיכא דאיכא מופנה מצ"א ומופנה מב' צדדין ילפינן מופנה מב' צדדין נדה כ"ב ב':

ד. רב אחא בריה דרבא משמיה דר"א ס"ל כל גז"ש שאינו מופנה כל עיקר למידין ומשיבין מופנה מצ"א לר"י למידין ואין משיבין לרבנן למידין ומשיבין מופנה מב' צדדין ד"ה למידין ואין משיבין לרבנן מאי איכא בין מופנה מצ"א לאינו מופנה כל עקר דהיכא דאיכא מופנה מצ"א ואינו מופנה כלל ילפינן ממופנה מצ"א היכא דאין להם פירכא כ"ז בנדה כ"ג א':

ה. ר"א לדעת ר' יוחנן ס"ל גז"ש מופנה מצ"א למדין ואין משיבין עיין יבמות ק"ד א' דקאמר רב יצחק בר יוסף משמיה דר"י מוחלפת השיטה ומבואר למעיין שם דהך שיטה דחליצה מהופכת דר"א פוסל חליצה דיליף רגל רגל ממצורע אף דאינו מופנה מב"צ כמבואר שם ואף דאיכא למפרך מה למצורע שכן טעון עץ ארז כו' כמבואר שם:

ו.ר"א לדעת רבא ס"ל גז"ש מופנה מצד א' למידין ומשיבין יבמות שם ומסתמא דגמ' דשבת ד' קל"א א' אזלא כרבא דר"א ס"ל מופנה מצ"א למידין ומשיבין ייע"ש ודע דביבמות הגי' ר' אלעזר אך היא משובשת והעיקר הוא ר"א דהוא ר"א בן הורקנוס וראי' משבת קל"א דמסיק שם בר' אליעזר בכל הפרק ומביא דאיהו ס"ל מופנה מצ"א למידין ומשיבין ש"מ דהך דר"א הוא ולא ר' אלעזר