מלא הרועים חלק ב רעז

מ"ת ועדיין לא נכתב בשבת וכל בהמתך לאגמורי מיניה דהא בורכא דאנן אקרא קשי' לן למה הוצרך לכתוב אם כיון דעכשיו דנכתב וכל בהמתך מצינן למילף משבת מיהו הא ליכא לאשנויי דתרי אם כתיבי ואם דסיפא ע"כ לרבות קטן או אשה דה"א איש כתיב למעט קטן ואשה ל"צ דמה"ת לרבות ואם כן מדסיפא לרבות רישא נמי לרבות אף ע"ג דלא צריך ז"א דבהדיא מבואר בב"ק ע"א א' דאיפכא אמרינן דסיפא דומיא דרישא מדרישא למעט סיפא גם כן למעט אע"ג דל"צ למעטו ע"כ דומיא דרישא הוא ועי"ל דבסיפא אם מיעוט אשה וקטן ואיש מיעוט הוי מיעוט אחר מיעוט לרבות אשה וקטן וצ"ע דמאם לא משתמע למעט תרוייהו אשה וקטן וי"ל דלא מיעט אלא חדא ואיצטרך איש למיעוט אחרינא ואף דמאיש אמעוטי תרוייהו ועכ"פ על אחד איכא ב' מיעוטי מ"מ לא ידעינן על איזה מהן יש ב' מיעוטין ולא ידעינן איזה לרבות ואיזה למעט וי"ל דמסתמא מיעוטא דאם אקטן דאינו בר עונשין משא"כ אשה והקישה לאיש לכל עונשין שבתורה אך לפ"ז י"ל בהיפוך דאם דסיפא אתי למעוטי אשה דלרבות ל"צ קרא אבל למעט ה"א הוקשה אשה לאיש לכל עונשין שבתורה קמ"ל אם למעט:

איסור מטומאה לא ילפינן א. יבמות דק"ג ב' קאמר בש"ס איסור מטומאה לא ילפינן ופירשתי דהלכות טומאה חידוש הוא:

ב. רבא משמע לכאורה דס"ל דגמרינן איסור מטומאה דיליף שם דסנדל מוחלט חולצין בו בדיעבד אך עיין ברש"י שם דכתב דלאו מילף הוא אלא גילוי מילתא בעלמא:

ג. מהיקש או מגז"ש ילפינן איסור מטומאה דהא מצינן דמקשינן ריבי' לנגעים וכן למדו גז"ש רגל מרגל מצורע דבעי' ימין ביבמות ק"ד א':

אות ב בנין אב א. בנין אב וסמוכין סמוכין עדיפי תוס' יבמות דף ד' ובמהרש"א שם:

ב. התוס' שבת קל"א ב' דדבר הנלמד בבנין לא שייך לומר טרח וכ' לה קרא כמו דאמרינן בק"ו מילתא דאתי' בק"ו טרח וכ' לה קרא ועיין בס' כריתות שכ' בחלק ה' שער ח' דהך פלוגתא אי ב"כ הבאים כא' מלמדין תלי בזה דלמ"ד מלמדין ס"ל מילתא דאתיא בבנין אב טרח וכתב לה קרא ועיין הג"ה לקמן:

ג. בס' גופי הלכות כלל א' סימן ס"ט הביא שהיה מתווכח עם מהר"ם דיבוטין אי ילפינן אזהרה במה מצינו כלומר אף דמק"ו אין מזהירין אי מזהירין מבנין אב ועיין בספר באר יעקב בכ"ה כלל ט"ז מה שפלפל בזה והביא שם דמדברי הר"ן בנדרים ד"ד ע"ב מבואר דבמה מצינו אין עונשין מן הדין וכ"כ התוספות שם והרב בפ"י ריש קידושין בתוספות ד"ה ב"ש אומרים בדינר כתב בפשיטות דבמה מצינו אין עונשין ועיין במ"ש בערך עונשין מן הדין אות י"א ועיין בהג"ה ועיין במשנה למלך פ"ב מה' נזיר דין י"ג שהביא מחלוקת בין הר"ן דס"ל במ"מ אין עונשין ובין מהר"ם דבוטין דס"ל עונשין גם דברי הר"ן סותרים למ"ש בחונין בסוגיא דטכ"ע דמשמע דעונשין:

(הגה לאות ב' מ"ש לעיל בשם התוס' דדבר הנלמד מבנין אב לא שייך לומר טרח וכתב לה קרא התוס' שם מחלקים בין מילתא דאתי' במה מצינו בלא מה הצד דהוא פשוט אזי א"צ קרא כלל ול"א טרח וכ' לה קרא אבל אי ילפינן ע"י מה הצד וצד השוה אז אמרינן טרח וכ' קרא כיון דאינו פשוט כל כך וע' במשנה למלך בפ"ד מה' מלוה ולוה דין א' שהוכיח מש"ס פ' השוחט והעלה דל"א טרח וכ' קרא בב"א אף היכא דילפינן במה הצד ונעלם ממנו דברי התוס' דשבת הנ"ל ועיין בשער המלך פ"ב מה' שחיטה שיישב לדברי התוס' ההיא דפ' השוחט והמעלה ובס' כריתות בחלק לשון למודי' שער א' כ' דטעמא דמ"ד שני כתובין מלמדין משום דמלתא דאתי' בבנין אב טרח וכ' קרא ולמ"ד אין מלמדין לית ליה הך סברא רק בק"ו לבד דלא חשוב ב"כ עכ"ל. למדנו בדבריו דלדידן דקי"ל ב"כ אין מלמדין לית לן הך סברא דמילתא דאתי' במ"מ טרח וכ' קרא ותמהני עמ"ש בס' כריתות תיכף אח"ז וז"ל נמצא דאמרינן מילתא דאתי' בק"ו או בבנין אב או בהיקש טרח וכתב קרא אבל בגז"ש ל"א הכי עכ"ל והרי זה סותר למש"ל דהא לפי מה דקי"ל ב"כ אין מלמדין ע"כ צ"ל דל"א בבנין אב טרח וכתב קרא. ונראה שחזר מדבריו הראשונים ובאמת סברא הראשונה לאו דסמכה הוא דאם נא' טעמא דמ"ד מלמדין משום דס"ל טרח וכ' קרא א"כ מ"ט ס"ל בג' כתובין אין מלמדין כמבואר בקדושין דבג' כתובין כ"ע מודו דאין מלמדין ודוחק לומר דל"א טרח וכו' קרא כ"א בחד קרא ולא בתרי קראי שוב ראיתי בשל"ה דנ"ע שהביא הך דס' כריתות וכ' בג' כתובים א"מ משום דכולי האי לא טרח קרא ייע"ש וצ"ע:

ועוד קשה לי למ"ד אין מלמדין ב"כ משום דל"א בב"א טרח וכתב קרא א"כ לפ"ז היכא דכ' ב' כתובין וחד מחבריה מצינו למילף בק"ו בכה"ג ראוי שנלמוד מב"כ והרי מצינו בש"ס ב"כ א"מ אפילו היכא דחד מחבריה מצינו למילף בק"ו וזהו בש"ס במקומות אין מספר ואדרבה ביארנו לקמן ערך ב"כ אות ג' דאף למ"ש הרב בע"י דבק"ו ילפינן מב"כ דוקא היכא דב"כ יכולין ללמוד זה מזה במ"מ אבל אי ב"כ יכולין אנו ללמוד זה מזה בק"ו אזי אין למידין מב"כ אפילו בק"ו וכ"כ בס' גינת וורדים כלל י"ב הרי מבואר דב"כ דיכולין למילף זה מזה בק"ו עדיף מב"כ של מ"מ ואם איתא לדעת הר"ש מקינון היכא דב"כ יכולין למילף מק"ו לית לן לומר דהוי ב"כ כלל דמילתא דאתי' בק"ו ט' וכתב קרא אלא צ"ל כיון דקי"ל כל היכא דאיכא למדרש דרשינן כמבואר בקידושין ד' א"כ כאן בב"כ דאיכא למידרש דלכך נכתבו דלא נילף מינייהו בעלמא לכך ל"א ט' וכתב קרא. ואפשר לומר דבזה פליגי דלמ"ד ד מלמדין ס"ל אף בדאיכא למידרש אמרינן טרח וכ' אבל בהא כ"ע מודו דאף בב"א אמרינן טרח וכ' קרא כי היכא דאיכא למדרש דרשינן ודוק. ועיין בגינת וורדים כלל ס"א שהאריך ג"כ מזה נעלם ממנו ג"כ דברי התוס' דשבת דף קל"ה:

והנה אם נאמר הטעם דטרח וכ' קרא משום דמק"ו לא הוי ילפינן אזהרה ומלקות ועונש לכך טרח וכתב קרא דאף אם נצמח מזה מיתה או עונש במקום אחד יהא מענישי' ולפ"ז בהיקש וג"ש דעונשין מן היקישא אזי ל"ש לומר טרח וכתב קרא ובמ"מ תלוי במחלוקת שהבאתי באות ג' אי מזהירין במ"מ וכ"כ בס' גיו"ו כלל מ"א ועיין בשעה"מ פ"ב מה"ש ובטעם המלך שם):

(הגה לאות ג'. מ"ש שם בענין אי עונשין מן הדין במ"מ הנה אי אמרינן הטעם דאין עונשין מ"ה כמ"ש מהרש"א הבאתיו בערך עונשין מ"ה אות ט' דהטעם בשביל שהוא חמור אפשר שלא די לו בעונש זה לפ"ז במ"מ דשניהן שוין עונשין ואם נאמר הטעם כמ"ש במדות אהרן שמא איכא פירכא אף במ"מ אין עונשין וכ"כ בגיו"ו כלל ה' ובטעם המלך פ"ב מה"ש ייע"ש ועיין תוס' פסחים כ"ה א' ד"ה מה לכ"ה שהקשה הרשב"א נילף במ"מ דלילקי שלא כד"ה וע' תוס' ב"מ ס"א א' ד"ה אמרו דמבואר מדבריהם דס"ל במה מצינו אין מזהירין וזהו סותר דבריהם בנדרים דע"ב ד"ה למה לי היקישא דס"ל אין עונשין במ"מ):

(הגה לאות ב'. בענין אי אמרינן בד"מ ט' וכתב קרא הנה מסוגיא דחולין כ"ב א' ממ"ש שם ות"ק וראב"ש ממול עורף מנ"ל גמרי' מליקה ממליקה ופירש"י שם דראב"ש דס"ל כמשפט חטאת העוף ומפיק הקישא לאחוזת הראש והגוף ממול עורף מנ"ל דתרתי לא מצי למיגמר מחטאת עוף דאי אצטרכא לן הקישא למול עורף תו לא ילפת מינה אחיזת הראש והגוף דחלוק דוהקריבו לגמרי ממעט ייע"ש היטב ברש"י ויתבאר לך דאף דאין היקש למחצה מ"מ כיון דכתיב מיעוט בהדי' והקריבו לא הוי מרבינן אחיזת הראש והגוף מיני' כיון דאית לן לאוקמא ההיקש אמול עורף רק דכשאינו שום דבר ללמוד מן ההיקש דכמשפט א"כ ע"כ קשה כמשפט למאי אתא ונ"ל לאחיזת הרא"ש ואם נאמר דמילתא דאתי' בב"א טרח וכתב קרא א"כ תיקשי אף דיכול נלמוד מול עורף מבנין אב מ"מ