מלא הרועים חלק ב רעד

דהא גז"ש לכ"ע לא ניתנה לידרש מעצמו וא"כ למה לי קרא דאין למדין כיון דאין למדין ודאי לא נתקבלה ולמה הוצרך בש"ס לחקור זה אי למדין בגז"ש מן הלמד דהא אין אדם דן גז"ש מעצמו וכל דנתקבלה נתקבלה ומאי דהוה הוה אע"כ כמ"ש דלא נתקבל רק צד הלמד וצד הלמד נמסר לחכמים ולכך איבעיא לן אי למדין מן הצדדים לכך הוצרך ק"ק יתירי לאורויי דאף אי נתקבל לן צד הלמד בגז"ש לא נלמדנו מן הלמד רק שנבקש שצד הלמד יהיה מפורש ולא למד ממ"א וזה ברור. וכבר עלה בדעתי לומר בהיפוך דאם נאמר שאין אדם דן י"ג מדות מעצמו אזי י"ל כיון דנתקבל ההיקש על דברים המפורשים אין היקש למחצה ומקשינן ג"כ דברים שאין מפורשים אבל אדם דן היקש מעצמו אזי י"ל בהיפוך כיון דאין דנין למד מלמד כיון דלא נוכל ללמוד מהיקש דברים שאין מפורשי' ה"ה דלא נילף ההיקש לדברים המפורשים כיון דאין היקש למחצה וכיון דלא נתקבל ההיקש מסיני מנ"ל לעשות היקש למחצה:

(דבר הלמד בהיקש או גז"ש אי חוזר ומלמד בק"ו ובמה הצד). דבר הלמד בהיקש או בגז"ש חוזר ומלמד בק"ו דקדשים כך מסקינן בזבחים ד' נ"א ע"ח וע"ב ונסתפקתי אי דוקא בק"ו אלימא דליכא פירכא אשר יצטרך לומר יוכיח וצד השוה שבהן אבל במה הצד לא ילפינן דבר הלמד בהיקש דמה הצד לאו ק"ו אלימא הוא כי היכא דקיי"ל דעל מה הצד פרכי' פירכא כל דהוא או אף במה הצד ילפינן מדבר הלמד בהיקש דגז"ש חשיב ק"ו וסתמא אמרו בש"ס דחוזר ומלמד בק"ו. והנה לכאורה יש להוכיח מהך דסוטה מ"ו א' דאמר שם דסד"א דניליף קדשים בק"ו מעגלה שתהא עבודה פוסלת בהן ומה עגלה שאין מום פוסל עבודה פוסל קדשים שמום פוסל כ"ש עבודה פוסל ופריך מה לעגלה שכן שנים פוסל ומאי קושיא נימא פרה יוכיח שאין שנים פוסל ועבודה פוסל מגז"ש דעול עול וכי פרכת מה לפרה שכן ב' שערות שחורות פוסלות עגלה תוכיח הצד השוה שבהן שטריפה פוסל בשניהן ועבודה פוסל בהן אף אני אביא שאר קדשים שטריפה פוסל בהן ויפסול בהן עבודה ומדלא משני בש"ס הכי ש"מ דדבר הלמד בגז"ש אינו חוזר ומלמד במה הצד. אך זה אינו כיון דעיקר ק"ו הוא מעגלה ועגלה מפורשת בה עבודה ואף דצריך לעשות יוכיח מפרה מ"מ כיון דעיקר ק"ו מעגלה בכה"ג ודאי עבדינן ק"ו אף אם נאמר דבר הלמד בגז"ש אינו מלמד במה הצד היינו היכא דב' צדדין של מה הצד למידין בגז"ש אבל בכה"ג דחד צד העקר של מה הצד שממנו התחלתו לעשות הק"ו דהיינו עגלה ובה מפורש פסול עבודה בקרא בכה"ג ודאי עבדינן ק"ו:

את אי דרשינן א. שמעון העמסוני ואמרי לה נחמיה העמסוני היה דורש כל אתין שבתורה כיון שהגיע לאת ה' אלהיך פירש פסחים כ"ב ב'. ב. בר"ע דריש את ודריש את ה' אלהיך לרבות תלמידי חכמים שם ובב"ק וקידושין:

ג. איסי בן יהודה דריש את בולא יחמוד איש את ארצך את הטפל לארצך תוס' פסחים דף ח' ע"ב:

ד. ר"א דדריש את נקי מחצי כופר והנאת עורו יליף מואת בשרו את הטפל לבשרו דדריש את כן מבואר בב"ק מ"א ב' וכן בנדה ל"ה א' נזיר ס"ה ב':

ה. ריה"ג דריש את דדריש נקי מדמי ולדות ועורו יליף מאת כו' ועיין בתוספות שם דמ"א ע"ב בד"ה נפקא להו דמקשו דריה"ג אדריה"ג ומסקי דריה"ג באמת דריש את יעי"ש תירוצם. ו. ר"ש דריש את בכורות ד"ו ע"ב דס"ל גמל במעי פרה אסור דכתיב גמל גמל ב' פעמים לרבות גמל שנולד מפרה ורבנן דס"ל גמל במעי פרה מותר דרשי יתורא דגמל לאסור חלבו ור"ש נפקא לי' מאת הגמל את הטפל לגמל ורבנן את לא דרשי יע"ש:

ז. אי דרשינן את אזי בערלה אסור שומר פרי דמרבי מאת פריו את הטפל לפרי' ערלה משנה ח' פ"א וברכות ל"ו ע"ב:

ח. אי דרשינן את אזי טף של עיר הנדחת נהרגין עמהם דמרבי מהכה תכה את יושבי כו' בספרי הביאו בעל מגדול עוז בפ"ד מה' עכו"ם דין ו' והנה סתם ספרי ר"ש וכ"כ לעיל באות וי"ו דר"ש דריש את (ומ"ש עוד שם במגדל עוז דבכריתות היא פלוגתא דר"א ורע"ק אי קטנים בני רשעי ישראל נהרגין אין זה בגמר שלנו כלל ועיין בסנהדרין ד"ך כך מצאתי מוגה במיימוני של הגאון החסיד מוהר"ר שמעון אשכנזי מדאברמיל וכוונתו למה שנחלקו שם אי קטנים בני רשעי ישראל יש להם חלק לעה"ב ייע"ש:

ט ר' יוסי דריש את סוטה דף י"ז ע"א דמרבה מאת האלות שכותב גם הצוואות וקבלת בפ' סוטה:

י. ר"מ לא דריש את שם בסוטה דפליג על ר"י בהא:

יא. ר"י משמע ג"כ דלא דריש את שם דפליג ג"כ על ר' יוסי וס"ל דכל עצמו אינו כותב אלא יתן ד' אותך כנ"ל אל דהתוספו' שם הקשו דר"י אדר"י דבפ"ק דמנחות את כל הלבונה לרבות קורט אח' יע"ש ועיין מנחות א' ותוס' במנחות פ"י דר"י את לא דריש ואת בוי"ו דריש:

יב. ר"א בן שמוע דהוא סתם ר"א שבמשנה ס"ל דדרשינן ואת יבמות פ"ג ע"ב וזה לדעת התוי"ט ביבמות שם פ"ח משנה ו' ד"ה רבי אליעזר דחולק על התוס' שכתבו דגרסינן ר"א וכ' דגרסינן ר' אליעזר אומר אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה כזכר ודרש בגמ' דפ"ג שם ואת זכר לא תשכב משכבי אשה איזהו שיש בו שני משכבות זה אנדרוגינוס וקאמר ואת זכר דאינו חייב אלא על הזכרות שלו ופריך בגמ' זכר גרידא מנ"ל נפקא ליה מאשה באשה שלא כדרכה מנ"ל מואת כן הוא הגירסא הנכונה ולא כגי' הספרים מואשה וראיתי בתוי"ט שם בפ"ח דיבמות משנה ו' ד"ה חייבין שכ' דזכר גרידא נפקא ליה מואת עכ"ל והוא שלא כדברי הגמרא דנפקא זכר גרידא מאשה ואשה שלא כדרכה מואת וי"ל דלא יליף בגמר' זכר מאשה רק קודם שידע מהלימוד דואת אבל לבתר שהוצרך ללימוד דואת עדיף ליה למילף זכר גרידא מואת ואשה שלא כדרכה מאשה דזה יותר מידרש מאשה דאתרבו חשה שלא כדרכה ועכ"פ יצא לנו מזה דר"א דריש ואת ואפשר לחלק בין את לואת ואת דריש את לא דריש ודע דכ"ז לדעת התוי"ט הנ"ל דס"ל דר' אלעזר גרסי' במשנה והוא ר"א בן שמוע. אך לדעת התוס' ביבמות פ"ח א' ד"ה ר"א דגריס שם ר' אליעזר ייע"ש בתוס' אין צריך לכל הפלפול הזה דר"א כ"כ לעיל אות ד' דדריש את ועל ר"א בן שמוע אין ראיה והתוי"ט מביא ראיה דהוא ר"א בן שמוע מהא דקאמר בגמרא א"ר כשהלכתי ללמוד תורה לפני ר"א כו' ולא הניחוני ללמוד אלא דבר א' במשנתינו ר"א אמר אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה ש"מ דר"א בן שמוע חמר דבר זה עכ"ל ונדפס שם הגה דאדרבה מזה למדו התוס' שהוא ר' אליעזר דלא אמר אני אומר כו' ייע"ש. ואין ראיה שכך נקבע במשנה ר"א ובאמת כשהיה ר"א בן שמוע למדן היה אומר לו אני אומר ואדרבה הלשון למדתי ממנו משמע שזה קיבל מר"א בן שמוע שהיה אומר משמיה דנפשי' ולא משמיה דר"א. ועוד דאיך יתכן שלא שמע ממנו הרבה שמועות רק שזה הדבר משמיה דנפשיה קאמר לי' לכך קאמר ולא למדתי ממנו אלא דבר א' ר"ל מעצמו שחידוש הוא בעצמו לא שמע ממנו אלא זה וזה ראיה לתוס' י"ט שר"א בן שמוע גרסינן:

יג. ר' סימאי דריש ואת שם ביבמות פ"ג ב' דמקשה אשה שלא כדרכה מנ"ל מואת ופירש"י דהקשי' קאי גם על ר' סימאי דמפיק משכבי לאנדרוגינוס יע"ש אך לפמ"ש באות הקדום דלפי המסקנא י"ל דנפקא אשה שלא כדרכה מאשה א"כ אין ראיה דר' סימאי דריש ואת די"ל דאשה שלא כדרכה נפקא ליה מאשה עיין באות הקדום ודוק:

יד. נחום איש גם זו רבו של ר' עקיבא היה דורש כל אתין שבתורה חגיגה י"ב א':

אם למקרא או למסורת א. ר"א ס"ל יש אם למקרא ואני נתתי לך משמרת תרומתי בשני