מלא הרועים חלק ב רעג

שגוף הענין שנלמד לכאן בהיקש שוב אינו חוזר ומלמד למקום אחר בהיקש יע"ש:

יד. הא דאמרינן דאין למדין למד מלמד היינו כשאין לנו ללמוד הלמד הב' מן המלמד רק דבר שהוא ג"כ נלמד בו אבל אם נדרש ללמד הב' מן המלמד בדברים המפורשים במלמד דבכה"ג ודאי למדין אזי כיון שכבר נתרבה ונלמד הלמד מן המלמד בדברים המפורשים אזי למדין ג"כ הלמד מן המלמד בדברים שאף במלמד הם נלמדים דכי אמרינן אין למדים למד מלמד היינו שלא נעשה לנו דרש מעיקרו כגון היקש או בנין אב ללמוד מן המלמד דבר שגם בו הוא למד במקום אחר אבל אם כבר נעשה הדרש הלז לידרש דברים המפורשים במלמד וכבר ניתן ההיקש לאקושי אהדדי אזי נקישה ג"כ בדברים שהם למודים גם במלמד כן הוא סברת רש"י זבחים נ"ז ב' ד"ה ה"ג ואבע"א חוץ מפנים. וע"ש בתוספו' ד"ה ואבע"א שהרבו להקשות על רש"י וס"ל. טו.דאף דניתן הדרוש לדרוש לענין דברים המפורשים במלמד מ"מ לא דרשינן מיניה דברים שאין מפורשים בו רק למודים ממ"א דאין למדין למד מלמד אף בכה"ג ודלא כרש"י והרב בלח"מ פ"ה מהל' מעשה הקרבנות דין ג' כ' ליישב דברי הר"מ שהבאתי לעיל אות ה' ו' דהר"מ ס"ל ג"כ כפירש"י דהיכא דניתן לדרוש לענין דברים המפורשים במלמד דרשינן ג"כ לענין דברים הלמודים יע"ש וכ' דהך דזבחים נ"ה א' דאמר רבא דאין דבר הלומד בהיקש חוזר ולמד פליג אהך דהכא. ולפ"ז יצא לנו לשיטת הר"מ ור"ש ז"ל:

טז. דרבא דזבחים נ"ה א' דאמר חטאת מהיכן למדה כו' דבר הלמד כו' ורבינא בזבחים מ"ט ב' שהבאתי לעיל באית ה' ייע"ש לא ס"ל הך כללא דדבר הניתן לידרש לדברים המתפרשים אזי דרשינן מיניה אף הלימודים דאל"כ לא חשיב שם דבר הלמד אינו חוזר ולמד כיון שניתן לידרש לדברים המפורשים הך דרשא דרבא בהיקש זבחי שלמי ציבור לחטאת ניתן לידרש שאינן נאכלין אלא לזכרי כהונה דכתיב בגופי' דחטאת וכן הך דרבינא בהיקש אשם לחטאת ניתן לידרש לענין סמיכה דכתיב בגופיה דחטאת כמ"ש כ"ז התוס' בזבחים נ"ז ב' וביומא נ"ז א' יע"ש וע"כ לומר לדעת הלח"מ בדעת הר"מ דלית להו האי כללא וכמ"ש בלח"מ להדיא דאינהו ס"ל כשינויי קמא דשנינן בזבחים נ"ז א' יע"ש אך לדברי התוס' ביומא נ"א שמחלקין כמש"ל באות י"א אין ראיה וי"ל דגם רבא ורבינא ס"ל להך כללא:

יז ר' ישמעאל לית ליה ג"כ הך כללא דהיכא דנלמד בהיקש דברים המפורשים נלמד ג"כ דברים הלמודים וזה יתבאר לך מזבחים מ"א א' אמר ר"פ משום דבעי לאגמורי פר העלם דבר כו' ושם אליבא דר"י מפרש ואף דנלמוד בהיקש שעירי ע"א מפר העלם דבר לענין הזאה דכתיבין בגופי' כמ"ש התוס' זבחים נ"ז ב' יומא נ"ז א' ולדברי התוס' שאכתוב באות שאח"ז אין ראיה ודוק:

יח התוס' ביומא נ"ז א' ד"ה חוץ מפנים מחלקים בהך אינו יתן לדרוש דברים המפורשים אם נלמוד ג"כ שאינן מפורשים וכ' דהיכא דאותן דברים שאינן מפורשין הם כאותו הענין של הדברים המפורשים כגון בהך דילפינן הזאות חוץ מפנים דקצת הזאות מפורשות בפנים בגופו וקצת אינם מפורשים וכל הזאות חד עניינא הוא לכך כיין דניתן לידרש מההיקש אותן ההזאות המפורשים אזי מרבין ג"כ ההזאות שאין מפורשים דכולהו הזאות חד עניינא אבל היכא דדבר המפורש היא ענין אחר לגמרי ממה שאינו מפורש (זה מזה ל"א כיון דניתן ההיקש לרבות לאשם סמיכה המפורשת בחטאת נדבה גם כן שחיטה בצפון) כגון בהיקש אשם לחטאת דהמפורש היא סמיכה ושאינו מפורש שחיטה בצפון שהם ענינים רחוקי' זה מזה ל"א כיון דניתן ההיקש לרבות לאשם סמיכה המפורשת בחטאת נרבה ג"כ שחיטה בצפון שאינה מפורשת דמה ענין שחיטה כו' הואיל ואין דומה זה לזה אלו דברי תוס' יומא נ"ז א':

יט. הריצב"א תי' שם דבהך הזאות דמקשינן היכל לפני' מדכתי' וכן יעשה לאוהל מועד מסתמא קאי אההזאות דכתיב בגופי' דהיינו אחת למעלה דשעיר ושבע למטה דפר ואם כן צריכין אנו ללמוד בחד זימנא מה שלמדנו בהיקש דאל"כ אזי לא הייתי מקיים וכן יעשה דמשמע לגמרי יעשה באוהל מועד כמו לפני ולפנים עכ"ד והתוס' סיימו שם שתירוץ זה קרוב לתי' הראשון שכתבתי באות הקדום ול"נ דאיכא נפקותא גדולה ביניהם דהריצב"א ס"ל דל"א כלל כיון שנתרבו לדברים המפורשים נרבה ג"כ דברים שאינם מפורשים אף שהם מענין א' רק דהכא הוי כאלו נתרבה ג"כ שאין מפורשים כיון דכתיב וכן יעשה דמשמע לגמרי יעשה רק דאם לא היה בפנים שום דבר מפורש אז לא הוי מרבינן כלל דאף דמפורש בתורה וכן יעשה כבר ביארנו לעיל דאף במפורש אין למידין למד מלמד אך מחמת דע"כ צריכין אנו לדרוש ההיקש דוכן יעשה לדרוש המפורשים אם כן כיון שמלת וכן יעשה ע"כ ההיקש להזאות פנים אתי א"כ צריך אתה לקיים המשמעות דוכן יעשה שיהיה לגמרי שוה להזאות א' למעלה וז' למטה דאל"כ מיעקר מלת וכן יעשה אף לדברים המפורשים. אבל בהיקש שאינו מפורש כגון היכי דכתיבי תרי עניני כגון לעולה ולשלמים אתקיש עולה לשלמים. הנה בזה אף שניתן לידרש דבר המפורש אין אתה דורש בו דבר שאינו מפורש אף שהוא חד עניינא כיון דאינו מפורש ממש שיהיה זה כמו זה בהך מילתא רק דאנו דורשין מדחברינהו בהדי הדדי ש"מ שוין הם י"ל דלא חברינהו רק ללמוד ממש ממנו דבר המפורש וכן הקשה דוי"ו ואם נפש וי"ו מוסיף על ענין ראשון לא מרבינן רק דברים המפורשים במלמד דע"ז אתי וי"ו לאוסופי אבל לא על הדברים הלמודים במלמד עצמו כיון שכ"ז אינו רק ריבוי מסתייעך דמפקת הריבוי על דבר המפורש בו אבל וכן יעשה אינו ריבוי רק הוראה מפורשת דיעשה בזה כמו בראשונה אם כן ע"כ צריך לעשות גם הדברים הלמודים במלמד:

כ. למדנו מהך דיומא דאף שההיקש הב' הוא מפורש לא מקשי' היכא דגם במלמד הוא למד ולעיל באות וי"ו בארנו דאף שההיקש הראשון הוא מפורש וז"א רבותא כ"כ די"ל דגזה"כ הוא דלא נלמוד עוד מדבר הלמד בהיקש ואף שהוא מפורש מ"מ סוף סוף היקש מיקרי משא"כ זה הוא חידוש גדיל דאף שההיקש ב' מפורש בתורם בהך דוכן יעשה באהל מועד שמבואר שיעשה באה"מ כמו שעשה בהיכל א"כ י"ל אף דבעלמא אין למידין למד מלמד שאני הכא דגלי קרא וכן יעשה דאף שג"ז שמפורש היקש הוא מ"מ כיון דמפורש ההיקש קא חזינן דגזה"כ הוא להקיש מכאן אף לדבר הלמד כך היה הסברא החיצונה אך מסוגית הגמ' דיומא נ"ז א' הנ"ל מבואר דאפי' במפורש היקש ב' אין למדין למד מלמד ולא מקשינן כלל ודרשינן מלת וכן יעשה לדבר אחר ולדרשא אחריתא לא להיקש ודוק:

כא בס' טהרות הקודש כ' דהיכא דניתן לדרש בדברי' המפורשי' אזי מרבינן ג"כ דברים שאינן מפורשים זהו רק למ"ד דכל י"ג מדות ניתן לידרש מעצמו ע' בערך אי י"ג מדות ניתנו לידרש מעצמן אות ג' ה' אבל למ"ד לא ניתנו לידרש מעצמן אזי מוכח דאף דניתן לידרש למפורשים לא מרבינן שאין מפורשים דאל"כ קשה מאי צריך קרא להכי דאין למדין למד מלמד בקדשים כדאי' בזבחים דמ"ט ב' דקראי מייתרי להכי תיפוק ליה מאחר שאין חוזר ומלמד בודאי לא נמסר למשה בסיני היקש זה וא"כ בל"ז לא נדרשי' ולמה לי קרא להכי דאין למידין למד מלמד אלא ע"כ דקרא אתי לאורויי דאפי' כשנמסר ההיקש מסיני לדברים המפורשים מ"מ לא נלמוד ממנו דברים שאין מפורשים אלו דבריו. אך באמת לפי מה שסובר דמסירת ההיקש מסיני הוא צד הלמד והמלמד יקשה איך מצינו כמה פעמים פלוגתא דתנאי מר יליף היקש מהכא ומר יליף היקש אחר בהיפוך וכיון דלרש"י אין אדם דן היקש מעצמו אא"כ קבלה מסיני איך, קבל א' שקר ח"ו אע"כ צ"ל כמש"ל בערך גז"ש אות י"ח י"ט דלא נתקבל רק צד הלמד דדבר זו נלמדנה ממ"א בהיקש ולא נתקבל מאיזה מקום נלמדנה ולכך נפל בזה מחלוקת וא"כ לפ"ז לק"מ למה הוצרך קרא דאין למידין למד מלמד כיון דלא נתקבלה מסיני ז"א דלפעמים נתקבל צד הלמד למילפנהו בהיקש ואי לא כתבה קרא הוי מקשינן לה לדבר הלמד לכך כתב קרא דאין למידין למד מלמד וע"כ נתקבל דנילף להו מדבר המפורש בגופו ולא מן הלמד ודו"ק. וראיה לזה דלסברת טה"ק הנ"ל דהך סברא הוא רק למ"ד דכל הדברים ניתנין לידרש מעצמו קשה מהא דאמרינן בזבחים מ"ט ב' קדשי קדשים יתירי כתיבי והוא מופנה לגז"ש לאורויי דאין למדין מן הלמד בהיקש אף מגז"ש יע"ש וקשה