מלא הרועים חלק ב רעב

בזבחים מ' על מלת לפר קמא ואינו מפורש דצד המלמד הוא פר יוה"כ:

וא"כ זה דמי להיקשא דכמשפט שכתבנו לעיל דג"כ אינו מפורש צד המלמד ועי"ל דבהך דכאשר יורם מפורש הענין אשר נלמד בהיקש והוא ההרמה כמ"ש כאשר יורם אבל בהך דיעשה לפר אינו מפורש לאיזה ענין נקיש ונלמוד ממנו וכדפליגי תנאי בהך מלתא בזבחים ל"ט מ' מ"א ובת"כ ואדרבא פשטא דקרא אינו מורה דההיקש הוא לפר כהן משיח לענין אימורי יותרת הכבד דהא לכפר כתיב ואימורין לא מעכבו כפרה כמ"ש רש"י בדף נ"ט א' ולכך לא חשיב כמפורש אבל דכאשר יורם חשוב כמפורש:

ולפ"ז דברי התוס' דחולין דכ"א א' הנ"ל תמוהים שכתבו דמהך סוגיא דזבחים פ' איזהו מקומן מבואר דהך דכאשר יורם חשוב כשאר היקש ולא כמפורש. דאדרבא מהך סוגיא מבוארת דכאשר יורם חשוב כמפורש וכמ"ש:

ה. שוב ראיתי דיש לצדד בעד רבותינו בעלי התוס' ולפרש פי' אחר בדברי הש"ס שם והוא דבאמת יש להכריח דאפי' במפורש בקרא להדיא ההיקש הוי כשאר היקש ושוב אינו חוזר ולומד בהיקש והראיה מהך דאמרי' התם בזבח ם מ"ט ב' למה לי לאקשוי' לחטאת למה לי לאקשוי' לעולה אמר רבינא אצטריך אי אקשי' לחטאת ולא אקשי' לעולה ה"א חטאת מהיכן למדה מעולה דבר הלמד בהיקש חוזר ולמד בהיקש. והנה הא דלמדין בהיקש חטאת מעולה לשחיטת צפון מפורש בקרא מפ' צו במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת וכדילפינן מזה בזבחים מ"א א' ואעפ"כ חשוב ליה דבר הלמד בהיקש וכן בזבחים נ"ה א' א"ל רבא חטאת מהיכן למדה מעולה דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד כו' מבואר דזה חשוב היקש אף דמפורש והא דאמרינן בזבחים שם דלהכי נכתוב כאשר יורם בכדי שנוכל למילף מפר העלם דבר לשעיר ע"ז דהוי כמו דכתיב בהדיא התם יש לפרש כעין מ"ש ר"פ זבחים דמ"א א' לתנא דבי ר' ישמעאל דס"ל לפר זה פר העלם דבר והוא מיותר ופי' שם דלכך כ' יתורא בכדי דנוכל למילף שעיר ע"ז מפר העלם דבר דהוי כמאן דכתיב להדיא ופירש"י שם דבלאו לפר איכא היקשא ומלת לפר הוא היקש שני ולכך כ' היקש ב' דלהוי האי היקש ב' במקום כתיבי בגופו דלא להוי דבר הלמד בהיקש דאינו חוזר ומלמד בהיקש ע"כ מבואר דהיכא דהוכפל ב' היקשים אמרינן דהיקש ב' אתי לאורויי דלהוי כמאן דכתיב בגופו וכן יש לפרש הך דזבחים מ"ט ב' הנ"ל דלהכי כ' כאשר יורם למהוי היקש ב' דהא בלא"ה איתקש פר העלם דבר לפר כהן משיח מהך דועשה וכ' כאשר יורם היקש ב' וההיקש ב' אתי לאורויי דלהוי כמאן דכתיב בגופו אבל לעולם דאף במפורש ההיקש לגמרי כהך דכאשר יורם חשיב היקש ולא חשוב כמפורש ואין חוזרין ולמדין ממנו בהיקש רק הא דלמדין מכאן משום דהוא יתר לגמרי ולכך נכתב דלהוי כמאן דכתיב בגופו רק צריך לפרש הסוגיא דזבחים הנ"ל עיין היטב בסוגיא ודוק היטב. ובזה נתיישב דברי התוס' דחולין דהך דכאשר יורם חשיב היקש ולא כמפורש אך קשה דהו"ל להתוס' לאתויי ראי' מהך דהיקש חטאת מעולה שמפורש במקום אשר תשחט העולה ואעפ"כ חשוב למד. וראיתי להרב בכ"מ פ"ה מה' מעשה הקרבנות דין ג' שהקשה שם על הר"מ דיליף שלמי ציבור דנשחטין בצפון משום דהוקשו לחטאת והקשה מהך דזבחים נ"ה שכתבנו לעיל דהקשה רבא ע"ז חטאת מהיכן למדה מעולה דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ולמד בהיקש ותי' הרב בכ"מ דגמרא לא אקשי' אלא לפום מאי דס"ד דחטאת למד מעולה בהיקש אבל לפי האמת לא למדה בהיקש אלא כאילו כתוב בחטאת בהדיא הוא דהא מפורש הדבר בכתוב במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת והוי כאלו כתיב תשחט החטאת בצפון עכ"ל הנה מבואר דס"ל כמ"ש בתחלה דבדבר המפורש למדין ממנו דלא חשיב למד מלמד דהוא מפורש. אמנם גוף דבריו לא זכיתי להבין שכ' דגמ' לא אקשי אלא לפום מאי דס"ד למד מעולה בהיקש דהיכן היא ס"ד זה דליכא שם בדף נ"ה א' לא ס"ד ולא מסקנא וגם בדף מ"ט א' קאמר בפשיטות דחטאת ילפי' שחיטה בצפון מהאי קרא דכתיב במקום אשר תשחט העולה ולא מצינו בשום מקום דניליף מהיקש אחר וצ"ע. וראיתי בברכת הזבח למהרש"ק שהקשה על הכ"מ מהך דזבחים מ"ט ב' שכתבתי לעיל ובאמת לפי תי' הכ"מ דהוי ס"ד דיליף מהיקש אחר יש לתרץ ג"כ הך דזבחים ד' מ"ט דהוא לפי הס"ד דיליף מהיקש אחר אבל מהתימא על מהרש"ק שלא הקשה על עיקר דבריו כמ"ש דהאיך מצינו ס"ד בזה וצ"ע. ו. היוצא מכללות דברינו דמדברי התוס' חולין כ"א א' ומשיטת הש"ס זבחים נ"ה נראה דאפי' במפורש ההיקש כהך במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת אין חוזרין ולמדין ממנו ולדעת הרמב"ם כפי הבנת הכ"מ בפ"ה מה' מעשה הקרבנות היכא דמפורש בקרא חוזרין ולמדין אבל כ"כ שדברי הכ"מ אינם מובנים. והיה אפשר לומר בדרך אחרת ליישב דברי הרמב"ם שם והוא דרבה בר בר חנן ורבא בזבחים נ"ה א' פליגי בזה:

ז. דרבה בר בר חנן ס"ל דהיכא דמפורש ההיקש בקרא למדין למד מלמד ולכך למד בחטאת אף דחטאת הוא בהיקש מעולה משום דההיקש מפורש במקום אשר תשחט העולה:

ח ורבא ס"ל דאף במפורש אין למדין למד מלמד וכן ס"ל לרבינא (זבחים מ"ט ב') כמש"ל אות ב' יע"ש והר"מ פסק כרבה בר בר חנן אך הוא גופא קשיא למה לא פסק כרבא ורבינא דהם בתראה:

ט. הרא"מ בפ' ויקרא א' גבי מן העוף ולא כל העוף לפי שנאמר תמים זכר בבהמה כ' שם דאף דאין למדין בקדשים למדין למד ודבר הלמד מהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש מ"מ הני מילי בהיקש אבל הכא דכתיב וי"ו דואם מן הצאן ללמוד תחתון מעליון ויו"ו מוסיף על ענין ראשון והוי כאלו כתיב קראי בהדיא עכ"ל:

והנה א"ל שכוונת הרמ"א דהך דוי"ו מוסיף על ראשון לאו היקשא הוא דכבר מפורש בכמה מקומות דהוא היקש וכמו שהקשה עליו הרב בס' ראש יוסף בחידושיו לחולין דכ"ג אי מהך דואם נפש דזבחים מ"א א' וי"ו מוסיף על ענין ראשון וקרי לה היקשא. אך כוונת הרא"מ דזה חשוב היקש רק שאינו היקש המסור לחכמים בע"פ רק כמפורש בקרא להדיא וע"ש בראש יוסף מה שמקשה עוד מדברי התוס' דזבחים שם. אך לפמש"ל אות ו' דאף בהיקש מפורש להדיא כגון במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת וכבר בארנו דאף בהיקש מפורש כזה אין למדין למד מלמד כ"ש בהך דוי"ו מוסיף דעכ"פ אינו מפורש להדיא כהך דבמקום אשר תשחט העולה ואין עיקר ויסוד לדברי הרא"מ ודו"ק:

י. בזבחים נ"ז א' איפלגו ר"י ור"ע היכא דההיקש הוא הימנו ודבר אחר אי חוזרין ולומדין ממנו ופירש הימנו וד"א הוא כמו בתודה דמבואר בה קצת אכילה ליום ולילה דכתיב בתודה יום ולילה וקצת הוא למדה מהיקש דחזה ושוק לא נתפרשה בה ולמדין מהיקש. יא. ר' ישמעאל סבר הימנו ודבר אחר היקש הוא כיון דמה שנאכל חזה ושוק ליום ולילה הוא מהיקש אף דקצת המלמד הוא מפורש בתודה בשאר הבשר דהוא ליום ולילה מ"מ כיון דלענין זה דחזה ושוק דהיקש ילפינן שוב אין חוזרין ולמדין בכור ממנה בהיקש זבחים נ"ז א' וע' מנחות ע"ח א' ובתוס' שם:

יב ר"ע סבירא ליה הימנו וד"א לאו היקש הוא ושוב חוזרין ומלמדין בכור ממנו בהיקש זבחים שם. יג. היכא דבהיקש קמא נושא הלמד מתחלף מנושא הלמד אשר בהיקש ב' איכא ב' דעות בש"ס זבחים נ"ז א' אי למדין בכה"ג למד מלמד ואסברא לן הענין מהך דפר יוה"כ דבהיקש הראשון ילפינן בהיקש לאקושי פר החיצון לפנימי דכתיב ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר ובהיקש זה נושא הלמד הוא הפר החיצון שנלמוד מפנימי וכן הפנימי מחיצון דאתקוש להדדי לענין הזאות א' למעלה ושבע למטה ואח"כ יליף היקש ב' היכל מפנים כמו שמזה בפנים א' למעלה ושבע למטה כן בהיכל דאף דפנים גופא למעלה וז' למטה בהיקש ילפינן לה מדהוקשו פר פנימי וחיצון זה לזה מ"מ הדר גמרינן היכל מפנים לענין הזאה א' למעלה וז' למטה לפי שאין נושא ההיקשים שוים דבהיקש הראשון נושא ההיקש היה הפר פנימי מחיצון וההיקש הב' נושא ההיקש היא היכל מפנים ומקומות ילפינן מהדדי כך מבואר בש"ס זבחים נ"ז א' להך תירוצא דמשני מקומות הוא דגמירי מהדדי ע"ש בפירש"י אבל לפי' הב' מבואר שם ברש"י דאין חילוק דאף כשאין הנישאים שוים מ"מ כיון