מלאכת מחשבת חלק ב תלג

את דברי האלה הזאת (רצונו על פן הא') והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי (ר"ל הלא אאמין באלהי האמת ואך) כי בשרירות לבי אלך למען ספות הרוה את הצמאה רצונו כי אלך רק אחר היצר מהתאוה למען ארוה מצמאת רצונו למען אהי' משופע בטובה (או שכוונתו שיהיה משופע מאוד ויתן צדקה לעניים הצמאים והרעבים) ואח"כ אחזור ואעבוד לה' צבאות לזה אמר לא יאבה סלוח לו

פרשת

וילך

(ק"ע ב') ק"ו למלך מ"ה הקב"ה שידיעתו היא עצמותו ואינה בשכלו אלא בו איך יאמר אומר שיש בו ית' ידיעה אבל אינו יודע אי אינו רוצה לידע כי הכל אחד אם לא תתן מום ותפלה בידיעתו ותאמר שאין ידיעתו כוללת כאשר יחסר ממנה איזה פרטי וכו'. ע"ש

גם אנכי הדל באלפי יהודה השתוממתי על הרב הג' החכם הכולל בתורה ומדעים ר' ח"י פאללאק אשר יסודתו בהר הקודש בחיבורו על ס' העקידה וכל דבריו אמת וצדק בתכלית האמונה. ואיך העלה בידו חרס בפ' חוקת שער פ' ע"ש באמרו וז"ל תוכן דעת הרב ז"ל שאם נאמר שהי"ת הוא כל יכול כוונתינו רק שכל מה שיצויר אפשרות מציאותו בשכל וכו' אפס מה שלא יצויר אפשרותו אף בשכל וכו' גם הי"ת לא יכול להוציאו אל הפועל וכו' עכ"ל, ואולם מבואר הביטול בדבריו אלה באין ספק. ודעת לנבון נקל כי מעולם לא עלה זה על דעת הרב ב"ע ז"ל. ועוד יורה ההיפך מזה (בפ' וילך שער ק"ג ע"ש היטב) וז"ל נתחייב מזה ספק מגונה ובלבול דעת בשום תפלה ותהלה במעשה האלהים וכו' שאם ידעם הוא חסרון בחק שלימותו. ואם לא ידעם הוא צד העדר בחק ידיעתו וכו'. ואיך הסתער הרב ב"ע על הרלב"ג ז"ל באמרו שהוא יתעלה לא יתואר בידיעת דבר מאלו הענינים האנושים התלוים בבחירה עד צאתו אל המציאות וכו'. וכתב עליו הרב ב"ע ז"ל כי מלבד שישיגוהו מהביטולים הגדולים לפי דרכו בעיוניו (ככתוב בשער נ"ט ע"ש) הנה הדעת הזה הוא מגונה מאוד מצד עצמו וגרם נזקים גדולים מאנו הרפא. אמנם אשר חוייב שיקבלהו כל בעל דת ושכל הוא שהאל יתעלה לא יתואר בשום חסרון ולא בשום העדר. לא העדר עצמותי. ולא העדר ידיעה. ולא שום זולתו כלל. וכמ"ש הרב המורה (ח"א פנ"ה) אבל שהוא ית' יודע כל הדברים העוברים וההווים והעתידים ידיעה אמיתית שלמה מכל צד וכו' ע"ש. וא"כ איך יתואר ח"ו חסרון ביכולת האלהי. (וכעין זה מצינו שאמרו חז"ל מקום ארון וכרובים אינו מן המדה (ב"ב צ"ט) וכדומיהם אף כי זה הוא מה שלא יצויר אפשרותו בשכל). אך באמת כוונת הרב ב"ע ז"ל כאשר יראה המעיין. והוא אמרו „כמו שלא יתואר היכולת האלהי לעשות צלע מרובע שוה לקוטר ולא לקבץ בין ההפכים בנושא אחד בעת אחד. כן לא יתואר בעשות אדם בדמותו וצלמו עד שלא יחטא כלל“ ר"ל אף שהי"ת הוא כל יכול אמנה אנחנו קרוצי חומר אשר גבול הושם לשכלנו וחוק לתבונתנו קצרה יד שכלנו להשכיל ולהבין איך יעשה ה' (אשר ממנו לא יפלא כל דבר) שיהי' צלע המרובע שוה אל קוטרו (אשר הוא לעינינו ארוך יותר ב' חומשים) כן לא יצויר בשכלו מציאות האדם הקרוץ מחומר ומורכב מד' יסודות שיהי' אף