מלאכת מחשבת חלק ב תלב

לפני השר לקבל פרס אז ילך העבד לפני האיש למען הראותו את הדרך ילך בה והוא ירוץ אחריו בסמוך לו מאוד. כן היצה"ר המסית להאדם לאיזו תאוה אז ילך היצר אחרי האיש למען טמטם לבבו ולא יתגבר שכלו עליו ויחזור לאיתנו ויברח ממנו. לא כן היצר הבא משכלו ויסיתנו שלטובתו הוא דורש. אז ילך היצר לפניו והוא ירוץ אחריו בסמוך לו. וזהו והסר שטן מלפנינו (הוא היצה"ר הבא משכלנו) ומאחרינו (הוא מהתאווה). והוא בעצמו מאמר הנביא (ישעי' כ"ו) יצר סמוך תצור שלום שלום כי בך בטוח ר"ל היצר שהוא סמוך לך למאוד והוא היצה"ר מהשכל תצור ותשמור את נפשך ממנו כי שלום שלום יאמר לך כי בך בטוח שלא תברח ממנו כנ"ל. וידוע כי התאוה הוא מקרוב רצוני תיכף. כי מעולם לא יתאוה האדם תאוה שיעשנה לאחר ימים רבים. תחת כי היצה"ר מהשכל הוא למרחוק. כי כן משפט השכל ומעשיהו לחשוב מחשבות לעשותם אף אחרי ימים רבים כאשר הארכתי בהצעה ע"ש. (וכעין זה שמעתי מהגאון פאר דורינו וכו' הרב ר' ישראל סאלאנטער יצ"ו על מאמרם ז"ל עה"פ היא נתנה לי מן העץ ואוכל (בראשית ג') אכלתי לא נאמר אלא ואוכל אכלתי ואוכל. אשר יפלא מאוד איך יציר כפיו של הקב"ה יקשה ערפו אחר חטאו ולאמר אחטא עוד?! והשיב כי זה היה התנצלות לאדם על חטאו. כי התאוה היה אצלו בטבע מיום הבראו, כי בלתי זאת הלא תבטל הבחירה. אך הנחש הכניס בו זוהמא והוא היצה"ר מהטעת שכלו באמרו כי יודע אלהים וגו' והייתם כאלהי' וגו' והכניס בו מינות וקנאה. ולזה התנצל אדם לפני הי"ת ואמר כי לו עברתי על מצותך מצד התאוה הלא אחרי אכלי (כאשר תוסר התאוה) ספקתי על ירך. ולא כן אנכי עמדי. ואך יצה"ר אחר הוטבע אצלי אשר לא ידעתיו עד הנה. כי אכלתי וברצוני לאכול עוד להבא. וא"כ הוא דבר חדש אצלי ואין לי אשם בזה, וזהו גם כוונתם ז"ל כיון שעמדו ישראל על הר סיני פסקו זוהמתן רצונם על היצר המטעה את השכל ולא היצר מהתאוה*)**(*) ובזה יתורצנ דברי הרמב"ם ז"ל בפ' ו' מח' פרקיו אשר תפס עליו בעל העקידה (שער ק') וז"ל לא ידעתי מאי קשה לו מאמרים כל שגדול מחבירו וכו' גם מה שהקשה עליו הגאון רי"פ בהגהותיו מיומא (דף ס"ו אשר חשבו גם גילוי עריות בדברים שאלמלא לא נכתבו דין הוא שיכתבו ע"ש. כי אולי כוונתי הי' כמ"ש כי היצה"ר מעכו"ם וש"ד וברכת ה' חלוק מהיצה"ר מהעריות הבא מהתאוה כנ"ל:)** כי אך לזה קבלו התורה מחמת היצה"ר כאשר אמר אמר מרע"ה להמלאכים כלום יצה"ר יש בכם ודפח"ח)

וזהו לדעתי כוונת הכתובים. כי אתם ידעתם וגו' ותראו את שקוציהם וגו' ר"ל שתדעו נאמנה כי הוא שיקוץ וגילול עץ ואבן. אך ותראו כסף וזהב אשר עמהם רצונו עם עובדיהם שהמה משופעים מאוד בכסף וזהב כמ"ש הרב ז"ל. פן יש בכם איש או אשה וגו' אשר לבבו פונה ה היום (ר"ל מצד התאוה לכסף וזהב שהוא מקרוב כנ"ל) ללכת לעבוד וגו' (כאשר חשבו מלפנים חכמי העמים אף שהאמינו במציאות אל עליון אמנם חשבו למצוא למו כעין אמצעי ביניהם ובינו ית' יען כי לא האמינו שיהיה בכח האיש הגופני לקבל השפע מאלהי הרוחות כמ"ש הרב ז"ל בפ' ואתחנן וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בס' המדע פ"א ע"ש). פן יש בכם שרש פורה ראש ולענה ר"ל או אולי, ימצא בכם גם מצד ההטעה והכפירה (והוא כמאמר המוסגר כי מאיש כזה אין לדבר ממנו). והיה בשמעו