מלאכת מחשבת חלק ב תלא

זה להודיענו איך התורה אבן בוחן להיצה"ר ויספיק להיות בנין אב לכל עניני תחבולות היצר שימשכהו לבהמ"ד ואל יעשה פתגם מעשה הרעה מהרה כאשר תתגבר עליו התאוה

פרשת

נצבים

(קס"ז א') כי יראו את שקוציהם עץ ואבן ואעפ"כ כסף וזהב רב עמהם הולכים ומצליחים בעושר וכבוד. ע"ש

לפי דברי הרב ז"ל יתכן לדעתי אמרו פן יש בכם איש או אשה וגו' אשר לבבו פינה היום וגו' כי תיבת היום נראה מיותר ל וגם איך בשמעו דבר האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהי' לי ואין שלום יאמר ה' לרשעים האלה? וטעם אמרו לא יאבה ה' סלוח לו וכי יעלה על דעתך שיסלח ה' על העבירה החמורה כע"ז? אמנם כבר אמרנו בהצעתנו בראש הספר כי יש להאדם שני יצה"ר. הא' הוא מהתאוה אשר הוטבע אצלו מיום הולדו והוא מהעדר השכל כאמרם ז"ל אין אדם עושה עבירה עד שנכנס בו רוח שטות. והב' הבא להאדם משכלו המוטעה אף שלא יגיע לו מזה הנאה כמינות ואפיקורסות או שנאת חנם וכדומה (כמובא כ"פ בעקידה). (ולדעתי מוכח זה גם מלשון הגמרא (שבת פ"ט) בשעה שעלה משה למרום וכו' קנאה יש בכם יצה"ר יש בכם וכו' משמע שהוא ב' דברים). ועפ"ז אמרתי לתרץ מה שאמרו חז"ל (קידושין ל"ז) בני בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו וכו' ואמרו עוד ההיפך מזה (סוכה נ"ב) כל שגדול מחבירו יצרו גדול ממנו. ולפום ריהטא המה מאמרים סותרים למאוד? אך באמת אין התורה תבלין רק להיצה"ר מהתאוה. כי כאשר יעמול האדם בתורה הנקראת תושיה המתשת כחו (ר"ל תאוותיו) אין ספק כי יתגבר שכלו ויגרש את התאוה מהסתפח בנחלתו (כי כן סיפר לנו גם מהפילוסופים מחכמי העמים כי גברו מאוד יד שכלם על תאוותם ומאסו בכל תענוגי העוה"ז עד כי באכלם פת בגם בכו במר נפשם על היותם שעה אחת כבהמה. ואם הם עשו כך עת עסקם בחכמה הפילוסופי' לבטל בזה כל תאוות החומר. ואף כי אנחנו בעת שאנו עמלים בתורתנו הקדושה). וע"ז כיוונו חז"ל בראתי תורה תבלין, לא כן היצה"ר המטעה הבא מהשכל לא יגרשנו האדם בלימוד התורה. כי עוד יתגבר עליו ומראה לו פנים של טעם מני' ובי' כי כשר הדבר לעשותו (ואין תרופה לו כ"א בלימוד המוסר והמדות) ועליו אמרו חז"ל כל הגדול מחבירו וכו'*).**(*) וע"כ היה אביי מצטער באמרו אי מאן דסאני לי הוה וכו' (שם) ר"ל לולא תורתי דמגני עלי לא הוה מצי וכו' ורק מחמת זכות התורה נצחתי להיצה"ר (כי אין בכחו להיות לי שונא ואורב אל התאוה וזהו אי מאן דסאני לי) וא"כ הלא יבצר מאוד שכרי עד כי תנא לי' ההוא סבא כל הגדול מחבירו וכו' ר"ל לעומת זה הלא יגדל מאוד אצלך היצר הבא מהשכל כנ"ל:)** ואולי לזאת המליצו מסדרי התפלה והסר שטן מלפנינו ומאחרינו. כידוע כאשר ישלח שר העיר את עבדו להביא לפניו איש אשר המרה את פיו למען יסרו בשוטים אז ילך העבד אחרי האיש למען לא יברח ממנו. והאיש ירחיק א"ע מאוד ממנו בכל יכלתו. תחת אם האיש הזה הובא