מלאכת מחשבת חלק ב תל

למען תלכד ברשתו משכהו לבהמ"ד ויבחנו דבריו ע"י התורה אשר בה מסגולת אבן בוחן ע"ז וכמ"ש בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין ואם אתם עוסקים בתורה וכו' (שם ל"ז). אם אבן הוא נימוח ר"ל אם אין בדבר הזה שום טובה כמו האבן אשר אין לו כ"א תכונה אחת אז יהיה נימוח ונימוק והולך לו. ואם ברזל הוא מתפוצץ רצונם אולם אם יש בזה גם דבר טוב ומצוה אז יתפוצץ ממנו הרע ותזרהו הלאה והטוב ישאר נקי בלא שום שמץ דופי, שנאמר הלא כה דברי כאש ר"ל התורה הוא אבן בוחן להיצה"ר כאש לברזל והאבן כפטיש יפוצץ ע"י האש כסלע שנימוח ע"י (כי תיבת כאש נמשך אל הפטיש והסלע), וכאשר אמר מקודם (שם) מה לתבן את הבר ר"ל למה תהי' מעורבת המצוה והעבירה בדבר אחד כמו התבן עם הבר הלא כה דברי כאש וגו', ומאחר שיש להתורה סגולה נפלאה כזאת הלא מהראוי להפרידם ולהבדילם*):**(*) ובזה מתורץ קושיית התוספות שם וז"ל תימה דהא קרא משמע שהפטיש מפוצץ הסלע ומשברו וכו'. ור"ת מפרש שהסלע משבר את הברזל והוא סנפרינון וכו' ע"ש. ולא אבין הלא הש"ס בעצמו מסיים אם אבן הוא נימוח וכו' ואומר אבנים שחקו מים ולדברינו יצדק מאוד כי תיבת אש נמשך אל הפטיש והסלע שאל"כ במה שהתחיל לא סיים כי מקודם אמר הלא כה דברי כאש וסיים וכפטיש וגו' ומסגולת האש לא הודיענו הכתוב? וגם מתורץ לדברינו קושיתם (שבת פ"ח:) סוף ד"ה מה פטיש ואע"פ דהתם מדמי היצה"ר לפטיש וכאן מדמי ד"ת לפטיש וכו'? ע"ש. כי הכא והתם קא סמיך התלמוד על ראשית הפסוק הלא כה דברי כאש וגו' וזהו התורה כנ"ל

)** ובזה נשובה אל ישוב הכתובים כי לשון חשק הוא נופל על התאוה, וחפץ הוא הרצון והשכל (כאשר אמרנו בפ' וישלח ע"ש), וזהו אמרו, וראית בשביה אשת יפת תואר (ובאמת) וחשקת בה ר"ל מחמת יפיה והוא מצד התאוה אך היצה"ר יסית אותך ויראה לך פנים של מצוה באמרו ולקחת לך לאשה רצונו שיעשה כעת מה שלבו חפץ ואח"כ תקח אותה לאשה ואין עבירה בדבר ועוד למצוה יחשב כי תכניסנה תחת כנפי השכינה, ואין ספק כי גם לקיחת אשה מבנות עמי הארץ אשר לא ידעו את ה' הוא דבר שנוא מאוד בעיני ה', אמנם ידוע לפניו יתעלה שאם לא יתירנה לו ישאנה באיסור, ועוד יותר יבער בו החשק והתשוקה כמנהג יצר האדם באסור לו, ולזה נתחכמה התורה לפשר ולקרר רתיחת תאותו ואל יבעל בת אל נכר. ולזה ציותהו והבאתה אל תוך ביתך וגו' כענין משכהו לבהמ"ד וגלחה את ראשה וגו' כרי שתתנוול כמ"ש חז"ל נכנס ונתקל בה וכו' רואה בבכייתה כדי שתתגנה עליו ליבמות מ"ח). ואם באמת כוונתו היתה לטוב להכניסה בדת יהודית בעבור שראה בה מדות טובות אז ישאנה אחרי שיעשה כתורה וכמצוה, אמנם והיה אם לא חפצת בה ר"ל שלא בחרת אותה מקודם מצד החפץ והשכל כ"א מצד יפיה כאמרו מקודם וחשקת בה אז ושלחתה לנפשה כאשר תסור מחנה היופי והתאוה. וזהו לא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר כי גם מה שהתירה התורה שישא אותה אחר כל המעשה הוא בשר תמותה אך מוטב שיאכלו וכו' כנ"ל. ולזה אסורה לו עד אחר כל המעשים כפשט הכתוב וכדעת רש"י ז"ל ורמב"ן וכדעת ר' יוחנן בירושלמי (הביאו התוספות קידושין כ"ב ד"ה שלא ילחצנה). ודברה תורה בענין