מלאכת מחשבת חלק ב תכט

מגפה וחרון אף כללי יוכל מי שלא הובא בשבילו להנצל בחריצותו וכו'. ע"ש. תוכן כוונת הרב ז"ל כי העונש הבא על האדם הוא לאחד משני דרכים, הא' שנגזר עליו העונש בפרט בהשגחה. והב' כי יסיר ה' השגחתו ממנו, ויש לכל אחד מהם מעלה וחסרון, כי אם בא אליו מצד הסתרת פנים אף כי הוא עלול מאוד לפגעים רעים, בכ"ז הלא לפעמים יוכל להנצל מהם, תחת אשר אם בא עליו בגזירה לא יוכל להמלט בשום אופן, אמנם החסרון בזה כי לא יתן אדם אל לבו לשוב אל ה' מדעתו שבאה אליו אך במקרה, לא כן אם באה עליו הצרה מאת ה' בגזירה אף שלא יוכל להנצל ממנה בשום אופן, אמנם מהרה יתן אל לבו לשוב לה' בראותו כי אך יד ה' עשתה כ"ז וישימהו כמטרה לחץ, כמאמר הכתוב (דברים כ"ט) ואמר הדור האחרון וגו' וראו את מכות הארץ וגו' אשר חלה ה' בה וגו' באפו ובחמתו ואמרו כל הגוים על מה עשה ה' ככה וגו' ושבת עד ה' וגו', ולדעתי זהו כוונת המקונן (איכה א') לא אליכם כל עוברי דרך וגו' ר"ל אין לי דבר עמכם אומות העולם כי אדע בבירור כי לא באה הצרה מידכם ואך אתם שבט אפו של הי"ת. והראי' ע"ז הביטו וראו אם יש מכאוב כמכאובי, ולכן אין ספק אשר הוגה ה' ביום חרון אפו, אמנם בכ"ז ב' החסרונות נקבצו ובאו יחד, והוא, ממרום שלח אש בעצמותי, וירדנה? ר"ל מאחר כי ה' שלח האש ממרום בעצמותי בגזירה, הימצא מי שיהי' בכחו לרדותה למען אמלט ממנה? (מלשון רדיית הפת או הרודה דבש), ועם זה גם המעלה מצד הזה (והוא לקרב התשובה) אין בנו כי פרש רשת לרגלי (ר"ל כאלו לא באה זה ממנו ית', ולזה) השיבני אחור ולא לשוב להי"ת, וא"כ הלא לנו ב' החסרונות יחד, והוא, נתנני שוממה (כענין הבטלה מביאה לידי שעמום), וגם כל היום דוה ר"ל שבלתי אפשר להמלט ממנה, ואף כי באמת נשקד עול פשעי וגו', נתנני ה' בידי לא אוכל קום סלה כל אבירי ה' בקרבי וגו' ודמיתי כי זה יהי' לי לנחמה כי ישובו אל ה' אמנם לא כן הי' ועל אלה אני בוכי' וגו' כי רחק ממני מנחם משיב נפשי ר"ל לקרב התשובה בזה כי היו בני שוממים (באמרם) כי גבר אויב ולא יד ה' עשה כ"ז כנ"ל

פרשת כי תצא

וראית בשביה אשת יפת תואר וחשקת וגו' והיה אם לא חפצת בה וגו'

מהראוי הי' לומר לא תחפוץ בה? ובגמרא (קידושין כ"א:) לא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר מוטב שיאכלו ישראל בשר תמותה שחוטה וכו', וכבר העירו ע"ז גדולי המפרשים, אמנם לע"ד יתכן כאשר אמרנו זה פעמים כי מתחבולות היצר להראות להאדם על כל דבר פשע שהוא מצוה, ובזה ימשכהו בחבלי שוא לגדולי ועשירות (כמ"ש בפ' ויחי ע"ש). וזהו לדעתי מליצת חז"ל (שם ל':) תנא דבי ר"י בני אם פגע בך מנוול זה משכהו לבהמ"ד וכו' שנאמר הלא כה דברי כאש וגו' (ירמי' כ"ג). כידוע מטבע הברזל כי ילבנו הצורף באש לפעפע אותו ויפוצץ ממנו הפסולת למען ינקה מכל סיג ואח"כ יובא אל המים לחזקו ולהקשותו, לא כן האבן כאשר יפעפעו האש ויובא במים ימס וימק כלו, וזהו מליצתם אם פגע בך מנוול זה ולא תדע אם הוא באמת דבר מצוה או