מלאכת מחשבת חלק ב תכא

(כמבואר בי"ד סי' רנ"א) ואם יהי' להלוי מותרות הלא אסור לקבל צדקה (שם רנ"ג) וטוב טוב היה שיפריש הישראל גם תרומת המעשר לזה אמר ואמרת אליהם בהרימכם את חלבו ממנו (כמצות הצדקה שהוא לש"ש שיהי' מהטוב והיפה. שם רמ"ח ס"ח) ונחשב ללוים כתבואת גורן וגו' כי שכר הוא לכם חלף עבודתכם באוהל מועד ר"ל כי המעשר שתקחו מהישראל הוא אך כמו שכיר יקוה פעלו ולא כמקבלי צדקה. ולזה ציוה לכם ה' שתפרישו מהטוב והיפה שתשיגו מהישראל והוא אך למען כי חפץ ה' לזכות גם אותם במצות הצדקה ולזה כאשר ירימו את חלבו ממנו יחשוב השי"ת כאלו היה מגרנם ומיקבם

פרשת חקת

קח את המטה וגו': המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל וגו'

רבו כמו רבו הדיעות בחטא מי מריבה והדבר שהוא מרי ומעילה לד"ז הוא עבודה וקידוש השם לדברי זולתו (עקידה שער פ'). אך לפי אשר כתבנו לעיל כי אות המטה והנחתו לפני העדות הי' רק לאות כי לא יהי' עוד קצף על בני ישראל. ואך אהרן ובית אביו ישאו את עונם רצוני שכל דבר עון ישראל בזה אך אליהם. ותכל תלונתם מעל ה'. יתכן מאוד כי לזה ציוה השי"ת ברפידים והכית בצור וכאן ודברתם אל הסלע כאשר כתב הרב ז"ל (בפ' שלח) כי בימים הקדמונים היה נשרש בלבם אמונה כוזבת שיש ב' רשויות המטיב והמריע ואשר אלהינו הוא המריע כאשר ראו מאתו כל הרעות אשר מצאום למצרים. ולמען שרש מלבם האמונה הכוזבת הזאת וליטע בלבם האמונה האמיתית ציוה הקב"ה ומטך אשר הכית בו את היאור וגו' ר"ל ולא יכלו לשתות ממימי היאור ועתה והכית בצור ויצא ממנו מים ושתה העם למען יראו כי אל פועל ישועות הוא וממכה עצמה מתקן רטיה. ולזה אמר הנני עומד וגו' על הצור להראות כי אך מעשה ה הגדול והנורא הוא. אך עתה בקדש רצה הקב"ה לאמת להם מה שהבטיחם שנתן יכולת ביד משה נאמן ביתו להושיעם מכל צרותיהם למען לא יתלוננו עוד על ה'. ולכן כאשר אמרו ולו גוענו בגוע אחינו וגו' רצונם אף כי אמר ה' ותכל תלונתם וגו' אבל אם יתלוננו עוד ימותו במגפה. אך הלא טוב מיתת המגפה מאשר ימותו בצמא. אמר השי"ת קח את המטה והקהל את העדה אתה ואהרן אחיך (כי על שניהם למלא כל מחסורם) ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו ר"ל אשר כנוס בתוכו בטבע (כידוע כי לכל דבר יש בו ד' יסודות ארמ"ע) ואף כי המה מעטים מאוד אשר לא יספיקו גם לתינוק לרוות צמאונו. אך כאשר והוצאת להם מים מן הסלע אז בזכותך יתברכו המים בידך והשקית את העדה ואת בעירם. ובזה יתקדש ש"ש בשני דברים. האחד שהסלע יקשיב לקולך בדבר ה' ויוציא מים שלא כדרך הטבע. והשנית למען ידעו כי דבר אלהינו יקום לעולם. ומעתה יהי' בכח משה ואהרן למלא כל מחסורם כנ"ל (ולזה לא אמר בכאן הנני עומד וגו' על הצור. כי כוונת השי"ת היתה שיהי' זה רק בפעולת משה וזכותו וכאשר עשה אלישע עם האסוך שמן. מ"ב ד'). אך משה ואהרן ע"ה