מלאכת מחשבת חלק ב תכ

לנו את הים והאכילנו את המן אם יאמר לנו עשו סולמות ועלו לרקיע לא נשמע לו וכו'). וזהו ויאמר (ר"ל משה) עלה נעלה וגו' וזהו שאמר מרע"ה בפ' דברים ואומר אליכם לא תערצון ולא תיראון מהם וגו' (דאל"כ לא מצינו היכן אמר להם זה)

פרשת קרח (קמ"א א') לפי שאמר לו הקב"ה שיניה למשמרת את מטה אהרן וכו' ע"ש

דעת הרב להסמיך הכתוב הזה לויאמר ה' אל משה השב את מטה אהרן. ולדעתי יתכן כי יראת ישראל ודאגתם היתה כאשר אמר ה' אל משה השב את מטה אהרן לפני העדות למשמרת לאות לבני מרי ותכל תלונתם מעלי ולא ימותו רצונו שתהי' להם פריחת המטה והנחתו לפני ה' למזכרת עון למען כאשר יתלוננו עוד אך מהרה ימותו ולא תהי' רפואה למכתם. וזהו ותכל תלונתם ר"ל אם תהי' תכלה ואחרית לתלונתם אז לא ימותו. אז פחדו מאוד ואמרו הן גוענו אבדנו כולנו אבדנו וגו' ר"ל אם יחטא איש אחד ויקרב אל משכן ה' אז יהי' קצף על כל ישראל וכולנו אבדנו. (כאשר הי' באמת במגפה הזאת כפשט הכתוב ויעמוד בין המתים ובין החיים שמתו כולם עד מקום עמידת אהרן). ומהראוי שיהיה כל הקרב הקרב אל משכן ה' ימות ר"ל הוא בעצמו האם תמנו לגוע כולנו אף מי שלא יקרב למשכן ה' או אל משיחו להתלונן? ולזה ויאמר ה' אל אהרן אתה ובניך ובית אביך תשאו את עון המקדש וגו' ר"ל המטה הוא אך לאות לאהרן ובית אביו ולזה יהי' מונח לפני העדות (למען יעיד המטה בהם לשאת את עון המקדש ולהשגיח על העם לבל יגשו אל הקדש וזהו ואתה ובניך אתך לפני אוהל העדות). ואשר אמרתי ותכל תלונתם וגו' רצוני ולא יהיה עוד קצף על בני ישראל ר"ל שלא יתפס עוד מי שלא יחטא (כמו ועל כל העדה תקצוף). ובאמת היה כן בדבר פעור ולא מתו במגפה כ"א החוטאים כאשר העיד מרע"ה (דברים ד') כי כל האיש א שר הלך אחרי בעל פעור השמידו ה' וגו' ואתם הדבקים בה' וגו' חיים כולכם היום

ונחשב לכם תרומתכם כדגן וגו': כן תרימו וגו': ונחשב ללוים וגו'

רבו מאד הכפל בפסוקים האלה. ויתכן לדעתי לבל יאמרו הלוים מה לנו ליתן צדקה לכהנים. האם לנו נחלת שדה וכרם? הלא גם אנו מקבלים. ולא יחשב גם מצות הצדקה כ"א להישראל כי המה הנותנים ולא אנו! אך באמת אמרו חז"ל (גיטין ו':) אפי' עני המתפרנס מהצדקה יעשה צדקה. אך הוא. באופן שיש לו פרנסה לעני בלא זה ובאופן שמותר לו ליקח צדקה (כמבואר בי"ד סי' רנ"ג ועיין ש"ך סי' רמ"ח ס"ק א'). וזהו אמרו ואל הלוים תדבר וגו' כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר וגו' והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן וגו' ר"ל כאלו היתה התבואה מגרנך ומיקבך ולא כנותן דבר שאינו שלו. ולבל יאמרו הלא ממ"נ אם יהי' הלוי עני יספיק לו המעשר כ"א כדי חייו הלא אינו חייב ליתן צדקה