מלאכת מחשבת חלק ב תיט

לעוה"ב ומתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא. לכן לפעמים עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו כי גם בעוה"ז יחדם אלהים בטובת העוה"ז למען לא ימצא האדם את מעשה האלהים מראש ועד סוף. וזהו להגיד כי ישר ה' צורי ולא עולתה בו. ר"ל הטעם כדי שלא תתבטל הבחירה ויגדל שכרן לעתיד לבוא בשכר רוחני ונצחי

ובזה נבוא אל ביאור הכתובים. כי אמרו חז"ל (שבת קט"ו) עשה לה סימניות לפניו ולאחריו וכו' כדי להפסיק בין פורענות לפורענות והם הנונין ההפוכים. וזהו ע"פ מדרשם ז"ל ויסעו מהר ה' שברחו מהר סיני בשמחה כתינוק הבורח מבית הספר והלכו ביום אחד מהלך ג' ימים כי אמרו שמא ירבה ויתן לנו מצות וכו'. ולדעתי הוציאו זה חז"ל מלשון ויסעו מהר ה' דרך ג' ימים אשר היה לו לאמר ויסעו מהר סיני ג' ימים ויבואו אל קברות התאוה וגם הלשון לתור להם מנוחה והי' מהראוי לאמר להנחותם הדרך וזהו לדעתם כוונת הכתוב ויסעו מהר ה' (ביום אחד) דרך שלשת ימים ר"ל כי על אפם וחמתם היתה להם חנייתם בהר סיני כי מאסו בתורה ומצות אשר נתנו שם להם ובחלה נפשם בהם ויברחו לחור להם מנוחה כרצנום וחפצם. וסיפר לנו הכ' כי בכ"ז וארון ברית ה' נוסע לפניהם ג"כ דרך ג' ימים כי בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו כי עזב ה' הבחירה והרשות ביד האדם כנ"ל. (והמאמר וארון ברית ה' וגו' הוא כמאמר המוסגר דאל"כ מהו הכפל דרך ג' ימים ב' פעמים). ולזה התפלל מרע"ה בנסוע הארון ויאמר קומה ה' ויפוצו אויביך וגו' ר"ל תתעורר להנקם מאויביך ואף שאין זה מדרכך כי בזה יפוצו אויביך וינוסו ויתפרדו כל פועלי און כנ"ל. (וזהו לשון קומה עי' במורה ח"א פי"ב). ובנחה יאמר וגו' ר"ל בזה שתשרה שכינתך ותגלה כבודך עלינו לעיני כל ישובו אליך רבבות אלפי ישראל כאיש אחד לעבדך ע"ד השיבנו ה' אליך וגו'. אף שגם זה אין מדרכו ית' כאשר אמרנו על צדיק כתמר יפרח. ולזה גם אנו מסיימים בסגירת הארון השיבנו ה' וגו' חדש ימינו כקדם. (ולזה עשו סימנים מנונין הפוכים דוקא כאשר אמרו חז"ל (שבת ק"ד) נון כפופה נון פשוטה נאמן כפוף נאמן פשוט עי' פירש"י ז"ל. ולדעתי כיונו לזה כענין אני ה' נאמן לשלם שכר וכאשר יעשה ה' נקמתו בפרסום הוא בבחינת נאמן פשוט וכאשר יעלים ה' עיני השגחתו מהרשעים בעוה"ז הוא בבחינת נאמן כפוף כביכול ר"ל שיסתיר מהם העונש עד עת קץ)

פרשת שלח (קל"ה א') שזה אינו טעם מתנגד למה שאמרו התרים וכו'. ע"ש

ולדעתי יתכן כי אמרו עלה נעלה וגו' הוא דברי משה רבינו ע"ה. כי כאשר מוציאי הדיבה הציעו דבריהם למשה לעיני כל ישראל אין ספק כי לא הסכימו כל העם תיכף לדעת אחת רק התלחשו איש לרעהו זה בכה וזה בכה. וכאשר ראה כלב כי כמעט יסכימו לדעת אחת לעשות קשר ויהס כלב את העם אל משה. רצונו נשאל את פי משה רבינו ונשמע מה בפיו ע"ז (וכאשר אמרו חז"ל (סוטה ל"ד) אמר להם וכי זו בלבד עשה לנו בן עמרם וכו' הוציאנו ממצרים וקרע