מלאכת מחשבת חלק ב תטז

וחסדו ית' יזכור לנו מקודם את ברית יעקב אשר לזכותו אין לנו שום קטיגור כי אין לישמעאל ואדום חלק ונחלה בבית יעקב. ואם לא יספיק זכותו אזי יצרף גם זכות יצחק. ואף זכות אברהם. ואם תאמרו מה לנו ולתשובתינו. מאחר כי סוף סוף יגאל אותנו הקב"ה בחסדו בזכות האבות. לזה אמר והארץ תעזב מהם ותרץ את שבתותיה בהשמה מהם. ר"ל אם תהי' הגאולה רק בעתה בזכות האבות תתעכבו זמן רב בגלות המר נגד כל השמיטות שבטלו (כאמור (ד"ה ב' ל"ו) עד רצתה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה שבתה למלאות שבעים שנה) א ירצו את עונם ר"ל מאחר שהאבות ירצו את עונם ואך בזכותם יגאלו ולא ישובו בעצמם אל ה'. וכל כך למה יען וביען במשפטי מאסו וגו' ר"ל שאינם גם בבחינת סור מרע לכן ההכרח לכל זה כנ"ל

פרשת במדבר

אל תכריתו וגו': וזאת עשו להם וגו' בגשתם את קדש הקדשים אהרן ובניו יבואו ושמו אותם איש איש על עבודתו ואל משאו: ולא יבואו לראות כבלע את הקדש ומתו

זכר בתחילה קדש הקדשים. ואח"כ רק את הקדש לבדו? אמנם אשר נ"ל הוא, כי צורך רב היה בהתמנות אהרן ובניו להיותם ממונים על מוצאם ומובאם בענין משאם ועבודתם. בשכבר ידענו כי מאהבת וחיבת הקדש כל אחד ימהר לקחת חלקו בקדש הקדשים. בארון וכפורת וכדומה. ואז כל קדש (והם הדברים אשר קדושתן קלה מקדש הקדשים) יעזבו ולא יבחרו בם. ויהיה עלבון לקדש וכן לא יעשה. לכן היתה כוונתו ית' לצוות על אהרן ובניו שהם ימסרום לנושאיהם ועל פיהם יצאו ויבואו ויקדש כל קדש ולא יעלבו עוד. וטעם הכתוב ככה, וזאת עשו להם וגו' בגשתם את קדש הקדשים בעבור כי חפץ כל איש לגשת בכל קדש וקדש יותר (א"כ יעזבו את אשר קדושתו קלה. לכן) אהרן ובניו יבואו ושמו וגו' ואחר דבריהם לא ישנו. וא"כ אחרי כל אלה הן לא יבואו לראות כבלע רצונו (כהלעב או כהעלב וטעמו) כבייש (כי כן השרשים עלב לעב בלע משתתפים בהוראתם העקרית כמו כבש כשב) את הקודש וגו'

פרשת

נשא

(קכ"ה א') לפי שעונות שבין אדם לחבירו וכו' הואיל וכפרתם אינה ביד ה' וכו'. ע"ש. מהראוי לישב סמיכות הכתוב וכל תרומה לכל קדשי וגו' להפסוק הזה. והכפל לשון ואיש את קדשיו לו יהיו. איש אשר יתן לכהן לו יהיה. וגם מאחר שיתן לכהן איך לו יהי'? לכן אדמה כאשר נבין מאמר הנביא (ישעי' נ"ח) למה צמנו ולא ראית וגו'. אמנם כאשר נשים אל לבינו לחקור תועלת הצום והענוי