מלאכת מחשבת חלק ב תיא

המצוה דווקא בציפור דרור. (ומה יפה מליצת חז"ל ע"ז אמר ר' יהודה בר' סימון אילין ציפריא קולנין זה האומר לה"ר יבוא קול ויכפר על קול. ור"י בן לוי אמר ציפרים ציפור דרור שאכלה מפיתו ושתת מן מימיו. והלא דברים ק"ו וכו'. והוא ממש כדברינו)

פרשת

מצורע

(קי"א ב') שביותר צריך להשתדל ברפואת נפש הצרוע מרפואת גופו וכו'. ע"ש. אמרו חז"ל (במדרש) מעשה ברוכל אחד שהיה מחזר בעיירות סמוך לציפורי והיה מכריז ואמר מאן בעי למזבן סם חיים. אודיי עלי' ר' ינאי וכו' הוציא לו ספר תהלים מכרך הראה לו פסוק זה מי האיש החפץ חיים וגו' נצור לשונך מרע וכו' אמר ר' ינאי כל ימי הייתי קורא המקרא הזה ולא הייתי יודע היכן הוא פשוט עד שבא רוכל הזה והודיעני לפיכך משה מזהיר את ישראל זאת תהי' תורת המצורע המוציא שם רע (וכן הוא בערכין ט"ו). ולכאורה הוא נפלא מאוד כי מה לנו אם היה רוכל או איש אחר? וביותר יפלא מדוע לא הבין ר"י בתחילה כל ימיו פשט הכתוב? וזיל קרי בי רב הוא! ואיך הבין עתה מהרוכל אשר לא הוסיף מאומה על לשון הכתוב? אך באמת הרוכל המחזיר הזה ילמדנו דעת בפשט הכתוב אשר לא נוכל ללמוד זה מאיש אחר. והוא כי לרוב עבירות יש לנו התנצלות. והיינו רצוננו לעשות רצונך וכו' אלא שאור שבעיסה וכו' מעכב (ברכות ט"ז:) רחיים בצווארו ויעסוק בתורה ל וכאשר אמרו חז"ל על ואשר הרעותי. אך על עון לשון הרע אין שום התנצלות. כי בזה אשר הוא בגלות או בטרדת הפרנסה לא יאלצהו לדבר לה"ר. ולזה הרוכל הזה הוכיחם על פניהם. באמרו ראו נא אחי אף כי אנכי רוכל ואחזיר בעיירות עם משא לעיפה על שכמי. א"כ יש לי בוודאי התנצלות גדולה על רוב העבירות כגון ביטול תורה ותפילה וכדומה בכל זאת אשים מחסום לפי מלדבר לה"ר כי ע"ז אין לי שום התנצלות. ובזה הבינם הפסוק לכו בנים שמעו לי וגו' אשר מהראוי לו לאמר בואו בנים כ"א ילכו מאתו איך ישמעו לו? אך נראה נא בד"מ אם אחד יושב בביתו ויראה בעד החלון את רעהו המטייל בשוק ויש לו לדבר עמו אז יאמר אליו בא נא אלי אחי בחסדך כי יש לי מה לדבר עמך. תחת אם ישא האיש משא על שכמו אין מהראוי לאמר לו בא אלי. כי איך יבוא אליו והמשא הכבד על שכמו? אך יאמר לו לך נא אחי לדרכך ואני אלך אחריך ואדבר עמך בלכתנו. כן הדבר הזה כי דוד המלך ע"ה לא רצה להוכיחם כ"א על לה"ר כי על ביטול התורה והמצות הלא יענו לו איך נבוא אצלך והמשא על שכמינו ורחיים בצווארינו. ולזה השכיל ליסרם על לה"ר למען לא יהי' להם שום התנצלות ע"ז באמרו לכו בני עם המשא (כי לא אפריע אתכם ממעשיכם) ואני אלך אחריכם ויראת ה' אלמדכם רצונו שתוכלו לקיימם גם בהגלות המר ולא יהיה לכם שום התנצלות ע"ז. ומה הוא? נצור לשונך מרע וגו' כנ"ל. (ולזה אמר ג"כ סור מרע וגו' כי אולי תאמרו כי למצוה כוונתינו כי הוא איש רע ומצוה לפרסם את הצבועים כדרך היצה"ר המסית לאדם והגדולה מהעבירות ישית נגד פניו למצוה ומביא לו ראי' מדברי חז"ל וכדומה כידוע. לזה המליץ במתק לשונו מדוע תבקשו מצוה כזאת אשר תגיע מזה רעה לרעך הלא יש