מלאכת מחשבת חלק ב תח

בעבורך ולכבודך ולא נטנפם מקודם בדברי נבלה ומעשים רעים ח"ו. וידוע אמרם ז"ל (מנחות ק"י) כי בזמן שאין בה"מ קיים לימוד התורה ותפילה במקום קרבן כי באמת הכוונה מהתפילה וקרבנות אחד. כי מי בער ולא ידע שאין חפץ להקב"ה לבשר אבירים ודמן. רק למען יקריב האדם נפשו ומחשבתו לאלהים ויתבונן כי את אשר יזכנו ה' ליהנות מהעוה"ז ולאכול בשר אך מתנת האלהים הוא כי לה' הארץ ומלואה ויחשוב האדם שהונו ועשרו אינו שלו ומשולחן גבוה הוא אוכל. ובזה ילמד האדם להיות אדון על עשרו כל ימי חלדו. ולא יהי' העושר אדון עליו. כמ"ש הרב ז"ל בפ' משפטים. ולמען השרש האמונה הזאת בלב האדם ציונו ה' ית' כי כאשר יתאוה האדם לאכול בשר יקריב מקודם הדם והחלב לה' ואחר יאכל בשר השלמים לשבעו למען יאמין כי אך מתנת האלהים הוא ועל פי ה' יחיה האדם ויתן לו שבח ותודה ע"ז. וזהו כוונת התנופה לאמר כי ממך הכל ומידך נתנו לך ולזה אמר בקרבן מנחה והנותרת ממנה יאכלו וגו' (ואף שלא יקטיר לה' לה' כ"א הקומץ) שיהי' בעיניהם מה שיאכלו המה הוא רק הנותרת מאשי ה' כנ"ל, ולדעתי זהו כוונת הכתוב ואם נדר או נדבה זבח קרבנו ביום הקריבו את זבחו יאכל וממחרת והנותר ממנו יאכל וגו' וכתב רש"י ז"ל כי וי"ו של והנותר יתירה היא. ולי יפלא הלא כל הג' תיבות והנותר ממנו יאכל יתרים המה. אמנם לפי דברינו גם הוי"ו איננה יתירה כי תלמדנו התורה גם בזה והנותר ממנו יאכל ר"ל כי הכל מיד ה' ואך האדם יאכל הנותר מחסדי ה' כנ"ל. (ואולי גם זה הי' חטא קין יען כי הי' לו אמונה ודעת כוזבת בטעם הקרבנות. והבין כי כחו ועוצם ידו אשר עבד את האדמה עשתה לו את החיל הזה למען תתן האדמה את יבולה עד כי פשתה הנגע אצלו ובא לכלל רציחה והרג את אחיו ולכן קלל ה' האדמה בעבורו. ואין בזה מקום להאריך והוא בכתובים אצלי). וכוונת התפילה הוא ג"כ כענין הזה כי בודאי יודע ה' מה שבלב האדם וכל נגעי לבבו גם טרם התפללו כמ"ש והי' טרם יקראו וגו' אך הכוונה הוא ג"כ למען יכנע לבבו ויאמין כי חיינו תלויים ברצונו ית' ולא נוכל להתנועע בלתו ואין העונש במקרה ואין נסתר מחמתו. ולכן ציונו לעבוד במעשה ידינו וברוח פינו ולהשתחות למלך ה' צבאות רם ונשא המקיים ומשגיח על כל ברואיו (כמ"ש הרב ז"ל). והוא שאמר אסף (תהלים נ') לא על זבחיך אוכיחך וגו' האוכל בשר אבירים וגו' והכוונה הוא אך זבח לאלהים תודה כנ"ל. וקראני ביום צרה ר"ל וגם ענין התפילה הוא למען אחלצך ותכבדני כנ"ל. ולרשע אמר אלהים וגו' פיך שלחת ברעה וגו' ר"ל מאחר כי תטמא את פיך מה תועיל לך התפילה? כנ"ל. וזהו אמרם אר"א מ"ד כן אברכך וגו' זו ק"ש ר"ל שנאמין כי הכל הוא מיד ה' כאמרו בכל נפשך ובכל מאדך וכמ"ש בעקידה שער נ"ח) ובשמך אשא כפי זו תפילה ר"ל מאחר שאנו יצורי כפיך ואתה נתת לנו הכלים האלה לכן אשא כפי בתפילה כנ"ל. וזהו כמו חלב ודשן שהיו מקריבים לפניך בזמן המקדש הוא אך למען תשבע נפשי ר"ל למען תשבע רצוני מתאוות ומותרות אשר לא הרשנו ה' כנ"ל כן עד"ז ושפתי רננות יהלל פי כי לולא זאת גם אלו פינו מלא וגו' אין אנו מספיקים וגו' כנ"ל

וזהו אמרו דבר אל בני ישראל המקריב את זבח שלמיו לה' ר"ל שלא יאמר האדם כי הוא שלמיו ומזה יקריב לה' אך יביא את קרבנו לה' מזבח שלמיו ר"ל של הקב"ה כי הכל שלו ואך ידיו תביאנה את אשי ה' כי הוא אך כשליח. ולכן את