מלאכת מחשבת חלק ב תה

כמ"ש הרב ז"ל בפ' תשא כי ידוע במחקר כי יותר קרוב אל ההשתכלות דבר הנלמד ע"י מעשה מהנלמד מחקירת השכל, ורוב המון העם כאשר אין להם לנגד עיניהם תמונה ממה שצריך שיאמינוהו לא ידעו ולא יבינו ולא יהי' חקוק בלבם לזכריהו, ולא כל אדם זוכה לצייר בזכרונו ממה שיצוייר בלב בלתי ראותו בחוש, וידוע כי אחד המיוחד מדרכי התשובה הוא עזיבת החטא (למען לא יהיה כטובל ושרץ בידו) ויעלה תמיד זכרונו החטא שעשה כמו שאמר דהמע"ה וחטאתי נגדי תמיד, ואמרו חכמי האמת כי כאשר יחטא האדם תלוכלך מאוד נפשו ויפול ממדרגתו עד שיחשב כ"א לבע"ח או צומח. וכאשר יתן האדם זאת אל לבו אין ספק שלא יחטא עוד. אמנם יען כי קשה מאוד להאדם לצייר זאת תמיד בשכלו ולא ישכחהו, לכן היה מטובו וחסדו ית לבל ידח ממנו נדח, לשום נגד פנינו דבר מוגרש לעין והוא הקרבן, ויראה שחיטתו ושריפתו ואז יחקוק בלבו כי בעצמו ובשרו הי' ראוי הדבר הזה להעשות ובזה לא ישכח לעד חטאו. ולכן ציוה הי"ת לזרוק דם הקרבן על המזבח לפני ה' למען יתבונן האדם כי אך לזה ברא בו הי"ת כח החשק והתאוה (אשר בא מרתיחת הדם כידוע) אך למען יתאוה האדם למצוה ויחשוק בתורה כמ"ש דהמע"ה גרסה נפשי לתאבה וגו' הנה תאבתי לפקודך וגו' (תהלים קי"ט) וכדומה. ואם יעשה האדם כזאת והמדות האלה ישתמש בהם לתורה ומצות. אז יעלה ממדריגתו מעלה מעלה עד כי יחשב למלאך אלהים תחת אם ישתמש בהם אך לתאות החומריות והארציות אז יפול מאוד ממעלתו ויחשב כבע"ח או צומח ודומם. ולכן יש בקרבנות אשר הבשר נאכל לכהנים ולבעלים כמו שלמים וחטאות ואשם למען יתבונן איך יתהוה ויעלה ממעלת החי להמדבר (כי ממזון האדם יתהוה גופו וגם כח ההולדה והזרע כידוע במחקר). ויש שכולה כליל לה' כעולה. ויש אשר יוציאה מחוץ למחנה ושרף אותה על העצים כמו פר החטאת של כהן המשיח וחטאת הקהל. למען יתבונן איך לפעמים יפול ממעלתו כמו שמבעל החי יתהוה העפר והוא הדומם וכמה הרפתקאות עדו עלי' עד שישוב למדריגתו הראשונה. כי מהעפר יתהוה הצומח. ואחר יאכלנו החי וישוב לבע"ח כמקדם. וכן תוכרח נפש החוטא אשר לא תהי' לו השארה נצחית להיות לרמה ותולעה שהן בע"ח והם ייבשו ויסירו צורת החי מעליהם ויהי' לאבק ועפר שהם דוממים ומהם יצאו אח"כ כאשר יסירו צורתם פרחים וצמחים שהם מגדר הצומח ואחר יאכלם החי ואחר המדבר עד כי תשוב נפשו לאיתנו ומעלתה הראשונה. (ואולי לזה כיוונו חז"ל במליצתם (ב"ק ט"ז) שדרו של אדם לאחר ז' שנים נעשה נחש והוא דלא כרע במודים. והוא מליצה נפלאה אשר גופו של הרשע ההולך תמיד אחר תאותו לא יהי' לו קיום נצחי כי אך יתהוה לעפר. ונחש עפר לחמו. ומכח האכילה משומן גופו והוא השדרה יתהוה הזרע אצל הנחש וא"כ לאחר ז' שנים אשר הוא זמן לידת הנחש כאשר אמרו חז"ל (בכורות ח') יולד הנחש מגוף הרשע). אמנם יען כי לפי כובד החטא תוכרח ההתפעלות בנפשו. וידוע כי חטא כהן המשיח גדול מחטא הנשיא. וחטא הנשיא מאחד מעמי הארץ. והכל לפי חשיבותם ומעלתם באשר כי מהם ילמדו דלת העם ויש חילול השם בדבר. ולכן הכהן המשיח יביא פר בן בקר זכר וכן חטאת הקהל. ונשיא שעיר עזים. והיחיד שעירת עזים נקבה או כבש. כי ידוע כי ביותר תתפעל נפש האדם בראותו דבר אשר לא הורגל בו תחת כי הדבר הרגיל בו יתהפך אצלו לטבע ולא יתפעל מאומה מזה ולזה יתפעל האדם יותר בראותו שחיטת שור גדול משחיטת שעיר עזים