מלאכת מחשבת חלק ב תא

לוט וצרפית. לוט אמר עד שלא הלכתי אצל אברהם הי' הקב"ה רואה מעשי ומעשי בני עירי והיו מעשי רבים על מעשי בני עירי עכשיו שאני הולך אצל אברהם מעשיו רבים על שלי שנאמר לא אוכל אמלט ההרה. צרפית אמרה עד שלא באת אלי וכו'. ולזה נטה מרע"ה את אהלו מחוץ למחנה. וגם המה הורידו עדים שנתנו להם בחורב לעד שערכם גדול ממלאכי השרת. למען לא ימקו בעונם כנ"ל

ויאמר משה אל ה' ראה אתה אומר אלי העל וגו'. עד סוף הפרשה

אך למותר הוא להעיר ולהעמיק האלה בפרשה הזאת כי כלה מוקשה כמ"ש הרמב"ן ז"ל הפרשה הזאת אי אפשר להולמה למי שלא שמע בסתרי התורה ופירש בדרך הסוד כדרכו. אמנם לא זכינו להבין דבריו באשר אין לנו עסק בנסתרות. והנראה לדעתי ליישב בדרך הפשט. והוא לפי שאמרנו (בפ' שמות) כי סרבנות משה בשליחות היתה למען יפדם הקב"ה בעצמו ממצרים ויעלם לארץ כאשר הבטיח להאבות ע"ה אנכי ארד עמך וגו' או שישלח מלאכו כדרכו של הי"ת מעולם לפעול כל פעולותיו ע"י משרתיו עושי רצונו. (אחרי כי חשב משה בדעתו כי המלאכים נכבדים יותר מבני האדם. וע"ז השיב לו הי"ת כי אהיה עמך ובזה תקויים הבטחתי כאלו פדיתי אותם בעצמי וכבודי. ועל דבריך לשלוח מלאך דע כי אתה נכבד יותר מהם והאות ע"ז דבר מתן תורה שתקבל בעצמך מידי והוא אמרו וזה לך האות וגו' כאשר כתבנו שם), ולכן בא עתה מרע"ה בטענה נוצחת לפני הקב"ה אשר אין להשיב עליה. והוא, ראה אתה אומר אלי ר"ל הן גם עתה לא חזרת בך ולא פטרתני מהשליחות באמרך העל את העם וגו' ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי. ר"ל בעת שציוית לי על שליחות הראשונים לא אמרת שתשלח עמי מלאך. כי ואתה אמרת ידעתיך בשם ר"ל שאך בשמך אלך אל פרעה ולישראל ובכחך אעשה כל הנפלאות (והוא אמרו כי אהיה עמך) וגם מצאת חן בעיני ר"ל כי אהיה נכבד יותר מהמלאך (והוא אמרו שם בהוציאך וגו' תעבדון את האלהים וגו' והוא קבלת התורה כנ"ל) ואחרי כי כבר הבטחתני ע"ז איך תחזור בך חלילה (ומעולם לא יצאה מדה טובה מפי הקב"ה וחזר בו לרעה שבת כ"ה.) והרי זו טענה מספקת שלא תשלח מלאך. אמנם אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש. אם נא מצאתי חן בעיניך הודיעני נא את דרכיך ואדעך. והנה במשמעות שאלת משה היו ב' דברים. הא' לגלות לו דרכי התשובה והפיוס להי"ת במה יתרצה להאדם אחר שחטא נגדו אשר הוא למעלה מהטבע (כמ"ש בפ' בשלח וכמ"ש חז"ל שגם מהמלאכים הי' נעלם סוד התשובה כאשר שאלם ה' ית' נפש החוטאת במה התכפר וכו' באשר הי' עתה ההכרח לזה כי ירא כאשר ילך הקב"ה בעצמו בזה יגדל חטאם ויכבד ענשם כאמרו פן אכלך בדרך). שנית יש במשמעות ואדעך להראות לו כבודו ית' כביכול. וזהו פני ילכו והניחותי לך. ויאמר אליו אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה. רצונו על הדבר הזה אינני צריך לבקשך מאחר שכבר יעדת לי זה בראשית השליחות כנ"ל. ועוד ובמה יועד וגו' אולם אך זאת אבקשך הודיעני נא וגר כנ"ל. ויאמר ה' אל משה גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה וגו' אך בדבר ואדעך בשם (ר"ל זה הוא סוד התשובה וי"ג מדות) אבל לא שתראה את כבודי. ויאמר הראני נא את כבודך. ר"ל כי גם ע"ז יריתי אבן פינת מחשבתי באמרי ואדעך. ויאמר אני אעביר כל טובי וגו' והרצון בזה כי בהעביר כל הנמצאות הנקראים במע"ב טוב ואני המהוה אותם. ותתבונן בהם אז תדע כל מה שאפשר לדעת. ועל