מלאכת מחשבת חלק ב ת

יכפר כעת עליהם? (ולפי דברי הרד"ק ז"ל (בשרשיו שרש שמץ) כי שמצה הוא ענין דיבה ושם רע יהי' פירושו כאשר ראה משה כי נאבדה העצה מהקטורת יען כי אהרן הוציא דיבה רעה ולימד חוב עליהם באמרו אתה ידעת את העם כי ברע הוא וגו' ואין קטיגור נעשה סניגור וא"כ מי יעמוד כעת בפרץ לפניהם במעשה הקטורת נגד הקמים עליהם והוא האף והחימה כמבואר במדרש וא"כ יהי' כי פרעה אהרן לשמצה כמאמר המוסגר. ושיעורו וירא משה את העם כי פרוע הוא – בקמיהם) ולכן הי' מההכרח לתחבולה הב' והוא הנקמה. וזהו ויאמר משה מלאו ידכם היום לה' ר"ל בפעם הזאת אין עצה ותחבולה אחרת כ"א בנקמת ידכם ולתת עליכם היום ברכה. ר"ל עתה אך אתם תעצרו המגפה כי לא יועיל עתה אהרן במעשה הקטורת. ומה מתקו לפ"ז דברי המדרש הה"ד אנשי לצון יפיחו קרי' אלו ישראל שנתנו פיחה בעולם במעשה העגל וכו' וחכמים ישיבו אף זה משה שהשיב אפו וכו' והדברים נפלאים הלא משה יחיד ואמר וחכמים בל' רבים ז ולדברינו יוצדק מאוד כי כן משה השיב האף ע"י הלוים אחרי כי לא הי' לו אופן אחר להשיבו כנ"ל

וישמע העם וגו' ולא שתו איש עדיו עליו וגו' ועתה הורד עדיך וגו'

כבר העירו המפרשים אמרו ועתה הורד וגו' מאחר שכבר לא שתו וגו'? וראיתי עוד להעיר אמרו ושמע העם ואח"כ אמור אל בני ישראל ונראה כי מדרך העולם כי הפחותים שבעם אין מדרכם להיות נושאים תכשיטיהם המעט כ"א בשבתות ויו"ט תחת אשר החשובים והנכבדים נושאים אותם בכל יום. וידוע הוא כי כאשר יבשרו לאדם דבר מדאיב רוחו. אין נפשו עוד אל תכשיטיו ובגדיו החמודות אשר יתהדר בהם במועד ורגל, אולם אלה אשר יתעטף בם פעם בפעם לא יסירם מנגדו וילבשם. אמנם כאשר תתקפהו צרה וצוקה במות לו בן יקיר או דבר אחר המבהילו ביגונו. אז גם אלא אשר ילבשם יום יום יזרם הלאם וילבש שק ואפר. כן הדבר גם בזה, כאשר שמעו בתחלה הדבר הרע הזה כי ירדו ממדריגתם ולא ילך ה' בקרבם כ"א מלאך (כמ"ש לעיל) ולא ידעו עוד מעונש אחר לא נבהל רוחם למרבה כי חשבו הדבר הזה רק להעדר כבודם. וזהו וישמע העם ר"ל הפחותים את הדבר הרע הזה הזה ויתאבלו ולא שתו איש את עדיו עליו ר"ל לא לבשו את תכשיטיהם (אשר יחשבו בעיניהם לעדי) מחמת השמועה הרעה הזאת. אולם בני ישראל רצוני החשובים אשר זה דרכם ללבשם יום יום לא שמו אל לבם להפשיטם בגלל הדבר הזה. אחרי כי לא ידעו כי בנפשם הוא. ולכן ויאמר ה' אל משה אמור אל בני ישראל רגע אחד אעלה בקרבך וכליתיך ר"ל ידעו נא ויבינו חטאתם כי אך כפשע בינם ובין המות ועתה הורד עדיך מעליך ר"ל גם התכשיטים אשר אתם מלובשים בהם תפשיטו ואז ואדעה מה אעשה לך. כי כאשר יתבונן האדם בחטאו ויתחרט אז יקל עונשו מאוד מאשר יחטא ואחר העון לא יתנחם בהאמינו שלא חטא כמ"ש הרב ז"ל וכאשר אמרו חז"ל ילבש שחורים וכו'. או שהיתה כוונתו ית' להורידם ממעלתם הגדולה למען יקל עונשם. יען כי האיש החשוב כאשר יחטא ראוי לעונש גדול יותר מההדיוט. כאמרם ז"ל הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה. ואולי גם לזו הכוונה ציוה הי"ת למשה ומשה יקח את האוהל ונטה לו מחוץ למחנה וגו' למען הקל עונשם על החטא הגדול הזה כי בשכון הצדיק בין הרשעים ישקל עונם לעומת צדקתו ואז העון מחול ימים יכבד. וכאשר אמרה הצרפית אל אליהו (מ"א י"ז) מה לי ולך איש האלהים כי באת אלי להזכיר את עוני ולהמית את בני ואמרו חז"ל ע"ז ב' בני אדם אמרו דבר אחד