מלאכת מחשבת חלק ב שצח

ד' וע' בעקידה). ולכן לא הקפידו ע"ז משה וישראל כי קודם מ"ת לא הגיעו עוד להמדריגה הגדולה הזה. וגם כי לא ידעו שיוכלו להיות חשובים יותר מהמלאכים כאשר אמר מרע"ה בעצמו שמא ישרפוני וכו' כנ"ל. אמנם אחר מ"ת בידעם בבירור כי מעלתם למעלה מהמלאכים ולזה זכו לקבל התורה מיד הקב"ה כנ"ל. ובחטאם בעגל ירדו מאוד ממדרגתם עד שאמר הי"ת ושלחתי לפניך מלאך וגו' כי לא אעלה וגו' ולזה וישמע העם את הדבר הרע הזה (איך נפלו מרום רקיע עד תהום ארעא ולזה) ויתאבלו. וזהו שציוה להם הקב"ה הורד עדיך מעליך ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב ר"ל הכתרים שנתנו להם המלאכים בחורב (כאשר אמרו חז"ל שבת פ"ח) לאות כי חשובים המה יותר מהמלאכים. ועתה שנפלו ממדרגתם הוכרחו לנצלם. כנלע"ד ליישב כל ההערות מגדולי המפרשים ואם שגיתי ח"ו ה' יכפר בעדי ויאיר עינינו בתורתו וישים בלבנו אהבתו ויראתו

פרשת

תרומה

(צ"ו ב') באמרו שאולי בעם הזה ימצאו מוכים ורעים וכו'. ע"ש. לנו יאתה להעמיק שאלה לדרוש לחקור ולהבין אמרו (בפ' ויקהל) ויקחו מלפני משה את כל התרומה וגו' והם הביאו אליו נדבה בבוקר בבוקר. ונראה מזה כי הביאו הנדבות רק למשה. ואח"ז אמר ויבואו כל החכמים וגו' ויאמרו אל משה מרבים העם וגו'. ונראה מזה כי העם הביאו הנדבות לעושי המלאכה ולא למשה? (וע' שם בפנים בדברי הרב ז"ל) וגם מה, שהעיר הרב ז"ל שם בשאלה י"א טעם להעברת קול במחנה הלא הי' די שלא יקבלו עוד מהמביאים ובזה יכלא העם להביא מבלי חצוצרות וקול שופר? וגם מה היא הרעה אם יהיה מותרות. הלא טוב יהי' לחזק בדק המשכן ולעשות כלי שרת כאשר עשו במקדש במותרות? עוד יפלא אמרו אל יעשו עוד מלאכה כי היה לו לאמר אל יביאו? לכן נראה לענ"ד ע"פ מה שאמר החכם רנה"ו ז"ל (בס' יין לבנון דף י"ד וכ"ג) ההבדל בין עבודה למלאכה. כי שם מלאכה אינו נופל אלא על המחדש דבר מה ועי"ז יתקן תיקון לישוב העולם אף שאינו עושה הפעולה בידיו כ"א במחשבה או דיבור כמו לרגל המלאכה אשר לפני (וישלח) תחת אשר שם העבודה כולל המעשים שאדם עושה בידיו ובכחו כמו לשאת משאות או להסיע אבנים. אכן לפעמים נקראת מלאכת עבודה כאשר המעשה והמלאכה עצמה היא עבודה כגון שהי' שכיר לעשות המלאכה הזאת והרי עובד בזה לרבו בעשותה כי נצטווה ע"ז לעשות כפי פקודתו אשר הפקיד עליו. ולכן גם המכריח את העם לצדקה יקרא מעשה כאשר דרשו חז"ל על והי' מעשה הצדקה שלום (ישעי' ל"ב) גדול המעשה יותר מהעושה (ב"ב ט'.) ואמרו (ר"ה ו'.) מוצא שפתיך זו מצות עשה וכו' ועשית אזהרה לבז שיעשוך ובזה יוצדק מאוד הענין אשר לפנינו כי רצה הקב"ה לזכות את ישראל שיהי' לכולם חלק במשכן לכן הי' ברצונו ית' שיתן כל אחד ואחד מישראל נדבתו למשכן. (ולכוונה הזאת צוה הי"ת לעשות המשכן והכלים מדברים הנמצאים ת"י כולם כמו עצי שטים לארון ולשולחן ויריעות עזים וכדומה). אמנם אולי ימצאו מעט מזעיר בתוכם אשר יהיו רע עין וכילי אשר ירע עינו לתת נדבה למשכן. ולמען לבלתי ידח ממנו נדח ציום הי"ת לדבר לבני ישראל שיהיו מעשים ויעשו מלאכת ההכרחה לצר עין וכילי להכריחם לתת לתרומת המשכן בעל כרחם שלא בטובתם. וזהו אמרו דבר אל בני ישראל ויקחו תרומה רצונו בחזקת היד מהאיש אשר לא יתן בעין יפה. אמנם מאת כל איש אשר ידבנו לבו מעצמו