מלאכת מחשבת חלק ב שצז

מאוד כביכול אל הי"ת. ולזה נקראנו בנים למקום כמ"ש בני בכורי ישראל. אבל המלאך אשר אין לו יצה"ר ובחירה אין בכחו להתגדל רק עומדים על מקומם כאשר נבראו (ולזה נקראים עומדים תחת כי האדם נקרא הולך) ואך רצונם וחפצם לעשות רצון בוראם לכל אשר ישלחו (ולזה יקראו שמותם לפי שליחותם) כי אין להם שלימות אחרת זולתו. וזה היה לדעתי כוונת המלאכים עת נתינת התורה אף כי ידעו נאמנה שאינה ראויה להנתן אך להאדם על הארץ. אמנם דימו בנפשם כי רק על ידיהם יתן הי"ת התורה לישראל להורידה לארץ ויקנו בזה שלימות גדולה גם המה. וכ"ז הי' בחשבם כי מעלתם גדולה מאוד ממעלת האדם. ומהראוי א"כ שתנתן ע"י. וזהו אמרם (בראותם כי מרע"ה עלה בעצמו למרום) מה לילוד אשה בינינו. א"ל לקבל התורה בא ר"ל בא לקבל בעצמו התורה בלי אמצעי. וידוע כאשר חפץ המלך ליתן מתנה לאחד חלף משכורתו. אז אם המתנה בעצמה היא יקרת הערך מאוד בעיני המקבל. אז המלך נותנו להמשנה. והוא ימסור לשר המדינה עד שיגיע ליד המקבל ע"י אחד מעבדי שר העיר לא כן אם המתנה בעצמה ערכה מעט והמקבל עשיר גדול אשר לא נחשב לו למאומה שיווי החפץ ואך כי הוא למזכרת אהבה ואות ידידות מאת המלך מדרכו ליתן החפץ מיד המלך ליד המקבל כי אך לזה הוא יקר בעיניו החפץ מאוד ונושא אותו ממעל לבגדיו היקרים והחמודות לזכר אהבה מהמלך כי בעצמו נתן לו זה. וזהו אמרם חמדה גנוזה שגנוזה לך תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם. וא"כ היא יקרה מאוד מצד עצמה. ואתה (ר"ל בעצמך) מבקש ליתנה לבשר ודם ר"ל פחותי ערך כמוהם. תנה הודך על השמים. ר"ל ואנו נורידה לארץ ליתנה לישראל א"ל הקב"ה למשה החזר להם תשובה. ר"ל הן כל אלה לפי סברתם שהמה חשובים מהאדם אמנם אתה תשיב להם שאין הדבר כן באמת כנ"ל. אמר לפניו רבש"ע מתיירא אני שמא ישרפוני וכו' ר"ל שלא חשש משה שיפגעו בו אך שבזה ינצחוני המלאכים שהמה אש אוכלה. ואני מלובש בגוף וחומר (כתשובת הראב"ע והרמב"ם ז"ל וסיעתו). א"ל אחוז בכסא כבודי וכו' ר"ל הראה להם תשובה נוצחת בזה כי נשמתך אחוזה בכסא הכבוד תחת כי המלאכים אחוזים למטה והוא בעולם המלאכים כנ"ל. ועוד הביא להם ראי' כלום למצרים הורדתם. כי ידוע אשר אמרו המקובלים טעם על מה שאמרו חז"ל (במכילתא) ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך וכו' אני ולא שרף וכו' כי לזה שהיו כבר מובלעים במ"ט שערי טומאה לכן לא הי' בכח מלאך או שרף לבוא למצרים כ"א הקב"ה בעצמו. ובכ"ז הלא ישראל יכלו להתעכב שם עוד מעט עד שבא הקב"ה וגאלם. וזהו יען כי נשמתם אחוזה בכסא הכבוד ולזה יכלו שם להתעכב יותר מהמלאכים. ועוד כלום יצה"ר יש בכם וכו' כי אדרבה היא הנותנת מאחר שיש לנו יצה"ר ובחירה בזה נגיע אל עצם שלימותנו. וזהו שהמליצו במדרש צר הקב"ה קלסטורי' וכו' שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו ר"ל כאשר הי' חום היום והי' לו צער לאברהם שלא באו אצלו אורחים ציוה לכם הקב"ה להלביש עצמכם בגוף עכור ולהתחפש בדמות אנשים אורחים למען הפיג צערו של א"א ע"ה כדמיון המשנה שהוכרח להתחפש לפני בן המלך בדמות דוב כמבואר במשל. ומוכח א"כ מכ"ז שאנו נכבדים יותר מצד נשמתנו מהמלאכים. ולזאת אין מהראוי לקבל התורה מידכם. לכן מיד הודו לו וכו'. ומסרו לו דבר ר"ל שנתנו לו מתנות כדרך שנותנים לשר וחשוב. וזהו בשכר שקראוך אדם ר"ל מצד החומר והיצה"ר זכית לכל הכבוד הזה כנ"ל:

ובזה נשובה אל ביאור הכתובים כי ידוע כי הפ' הזאת ושאח"ז ואל משה אמר עלה וגו' נאמרה קודם מ"ת כפי' רש"י ז"ל והמפרשים (וכדאיתא ביומא