מלאכת מחשבת חלק ב שצו

וכמו שהיה לחנוך ואליהו ז"ל אשר היו נכבדים יותר מהמלאכים. וכדאיתא בס' ההיכלות (מביאו הפרדס שער כ"ד פ' י"ב) אמר ר' ישמעאל שאלתי למטטרון מפני מה אתה נקרא בשם קונך ואתה גדול מכל השרים וגבוה מכל המלאכים וחביב מכל המשרתים ונכבד מכל הצבאות. השיב ואמר לו מפני שאני חנוך בן ירד וכשחטאו דור המבול מה עשה הקב"ה נטלני מביניהם וכו'. ומבואר כדברינו כי מאחר שהיה ילוד אשה ובכ"ז ויתהלך חנוך את האלהים והגיעה נשמתו למקום מחצבה הי' נכבד וגבוה יותר מכל המלאכים. תחת שבעת היותו בגוף העכור אין ספק שהיה פחות מאוד בערך המלאך אשר הוא אש אוכלה. והוא ממש כדמיון (המשל שהביא הא"י בפ' יתרו ביתר ביאור מעט) שר צבא גדול ומשנה למלך התקוטט עם בן המלך יורש עצר. השר התפאר לאמר אני חשוב ונכבד בעיני אביך המלך יותר ממך יען כי אנכי עושה בכל עניני המלוכה כחפצי ואתה אם תצטרך לאיזה מאנשי חילינו הלא תוכרח לבקש ממני. וגם כי מקום מושבי קרוב יותר למלך ממך. והבן התפאר לאמר אני גדול וחשוב ממך כי הלא אנכי בנו יקירו ופרי בטנו. ועוד מעט והנני יושב על כסא המלוכה ואז אעשה עמך כחפצי. ויקר מקרהו כי היה מהצורך למלך להמתיק סוד עם שר צבאו בענין מלחמה וכבוד מלכים הסתר דבר וציוה המלך לבנו לסור מאצלו. ויהי אז השר מתפאר לאמר ראו נא כי אני טוב לו גם מבנו ופרי בטנו. כי בעבורי יפרידנו מעליו ויתבודד עמי בדביר היכלו. ובהגיע דבריו אלה לבן המלך התעצב מאוד על דברי השר ורוב גאונו עד כי נפל למשכב. ויתבוננו עליו הרופאים ויכירו כי מחלתו באה לו רק על היות בו דרך עוצב. וימרו כי לא יועיל לו שום מזור ממיני הסמים ולא צרי גלעד. אמנם רפואתו קרובה רק ע"י שיבקשו לו מיני שחוק ושמחה שע"כ יתפעל בעצמו לגרש עצבונו ויגונו. ויצו המלך להביא לפניו הרבה כלי שיר המטיבים כל לב. אך לא פעלו דבר כי כבר הי' מורגל בהם. וילאו כל חכמיו למצוא דבר חדש אשר לא ניסה עוד למען יתפעל מזה. ויען משרתי הבן אל המלך (יען כי הוא ידע סיבת מחלתו) אדמה כי יש לי תרופה למכת בנך אך באופן שתרשני לעשות כל מה שיהיה מהצורך ורפואתו אף שיהיה להעדר כבוד גדולי שריך. ויענהו המלך גם כבודי וכבוד כל השרים כאין וכאפס נגד רפואת בני והנם נמסרים בידך לעשות כטוב בעיניך לתועלתו ויצו המשרת להביא לפניו שר המשנה ויתחפש לו בדמות דוב ומקל בידו ובהכרח בא אל בן המלך לחדר משכבו. והיה מצחק ומרקד לפניו עד כי הכירו. וישאלהו האתה השר ומשנה! ומה היה לך? ויאמר אני וכן צוויתי לעשות ממשרתך בפקודת אביך. וימלא פיו שחוק ויתפעלו חושיו משמחתו העצומה היורדת בעמקי לבבו וירפא מחליו. ויעש המלך משתה ויקרא לכל שריו ועבדיו. ויהי במשתה היין ויאמר בן המלך לשר המשנה. מה תאמר עתה מי היקר והנכבד בעיני אבי המלך האני או אתה? היתכן שיצוה עלי אבי להתחפש בדמות חיה או בדמות נבזה וחדל אישים למען תתרפא מחליך? הלא לא לכבוד יהי' לאבי באשר כי אני בנו וברא כרעי' דאבוה. ואתה צוויתה זאת עשות להתחפש לתועלתי למען אחיה מחליי אין זאת כ"א אני נכבד ויקר אצלו יותר אף כי עתה יש לך רשות בעניני המלוכה יותר ממני ותשב ראשונה במלכות. הנמשל מובן כי המלאכים הקדושים המה כדמיון שר ומשנה היושבים ראשונה במלכות. והאיש הישראלי אף כשהוא בגוף העכור הוא רחוק מאוד מהי"ת אך כאשר יעבוד ה' בכל לבבו יתקרב