מלאכת מחשבת חלק ב שצה

איך מלאם לבם לדמות המלאך לילוד אשה קרוץ מחומר ועטוף בגוף עכור. ולאמר עוד כי פחות הוא מערך האדם, ויהי' עוד משרת לבן תמותה. הן שרוף. ישרפוהו בהבל פיו. ולזה. גזר אומר כי המלאכים נכבדים מאוד באין ערך מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא נגד המלאכים ושרפים. ולא עוד. כי גם הכוכבים ממסילותם וגרמי השמים מעולים מאוד ממין האנושי בלי תכלית. ולכן פירש ענין המלאך הנזכר כאן וכיוצא בו במשלים וחידות באופן רחוק מאוד מפשט הכתובים והמפורסם בהם (מלבד כי הוא מתנגד מאוד לדברי חז"ל בכמה מקומות. כאשר אמרו (ברכות ו') מאי כי זה כל האדם כל העולם לא נברא אלא בשביל לצוות לזה וכן (שם ס"א) כל העולם כלו לא נברא אלא בשביל חנינא בני וכו'). והנה גם חכמינו הפילוסופים נמשכו אחר הדעת הזאת כמו שתראה להרב המורה (פ' י"א ח"ב ופ' וי"ג וי"ד ח"ג) וגם הרלב"ג ז"ל בספריו. וראייתם ע"ז הוא מהתקרבות המלאכים אל ה' ית' וגודל המרחק מהאדם אשר בעפר יסודו ועל הארץ מגורתו. (כמ"ש הרמב"ם ז"ל פ' י"ד ח"ג). ואף כי מי אנכי להכניס ראשי ודעתי בין ההרים הגדולים? ומי אנכי זבוב מות כי אשכון בין לבאים? ומי אני אזוב אשר בקיר כי ארים דליותי בין ארזי הלבנון? וידעתי מאוד דל ערכי ומעוט בינתי. אמנם כבר ידענו מאמר החכם קבל האמת ממי שאמרו. לכן אמרתי אחוה דעתי הדלה גם אני. ואשר רחש לבי דבר טוב ומתקבל על הלב על המאמר הנפלא בגמרא (שבת פ"ח) ואריב"ל כשעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה מה לילוד אשה בינינו. אמר להם לקבל תורה בא. אמרו לפניו חמדה גנוזה יש לך וכו' ואתה מבקש ליתנה לבו"ד כו' הודך על השמים. אמר לו הקב"ה למשה החזר להם תשובה. אמר לפניו רבש"ע מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל פיהם. א"ל אחוז בכסא כבודי והחזר להם תשובה שנאמר מאחז פני כסא וכו'. אמר להם למצרים הורדתם וכו' יצה"ר יש בכם וכו'? מיד כאו"א נעשה לו אוהב ומסר לו דבר וכו' שנאמר לקחת מתנות באדם בשכר שקראוך אדם לקחת מתנות וכו' עכ"ל הגמרא. ובמדרש (ש"ר) צר הקב"ה קלסטירי' של משה דומה לאברהם אמר להם הקב"ה אי אתם מתביישין הימנו לא זה הוא שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו. והמאמר הזה כולו מוקשה. כי למה נתיירא משה שמא ישרפוהו מאחר שהי"ת ציוה לו להשיבם ואיך יגעו בו להרע? וטעם אחוז בכסא כבודי אשר אין לו שחר? והיותר נפלא בזה מעיקרא מאי קסברי המלאכים הלא ידעו בעצמם שאין להם יצה"ר ולמה להם התורה? ואולם האמת יורה דרכו כי בודאי האדם מצד נשמתו הטהורה חלק אלוה ממעל הוא נכבד יותר מהמלאכים כאשר אמרו חכמי האמת והמקובל האלקי רמ"ק בס' הפרדס (שער כ"ד פ"י י"א י"ב) כי נשמת האדם מקורה בערבות ברקיע הז' מקום הכסא. והמלאכים מחצבם במעון וזבול למטה ממנו הרבה כאמרם ז"ל (חגיגה י"ב.) וכדברי רשב"י במאמר ההיכלות אך הי"ת מטובו וחסדו הגדול נתנו בעולם השפל ובחומר עכור ונתן בו יצה"ר למען יהי' האדם בעל בחירה ויקנה העולם הנצחי במעשיו הטובים כאשר יתגבר על יצרו ויחליש כח החמרי למען הגבר קדושת נפשו ויעלה מעלה מעלה עד שתגיע נפשו אל מקום מחצבתה והוא כסא הכבוד. ואף כי בעודנו בגופו ובחיים חייתו הוא רחוק מאוד מהי"ת יותר מהמלאכים. אמנם הוא ממש כחבל ארוך אשר ראשו האחד אחוז בכסא הכבוד וקצהו השנית בעולם השפל (וזהו יעקב חבל נחלתו והבן) אמנם כשתזדכך נפשו היקרה עד שתבוא אל מקום מחצבתה אין ספק כי יהי' נכבד מאוד מהמלאך.