מלאכת מחשבת חלק ב שצד

יאלצוהו ויכריחוהו לדין שלא בטובתו. והב' הוא אם שני הבע"ד המה צדיקים ולא ישלחו בעולתה ידיהם אך יען כי אין אדם רואה חיב לעצמו לזה עד האלהים יבוא דבר שניהם. ואשר ירשיעון הדיינים אך מהרה ישלם לרעהו בשמחה וטוב לב כי כל ישעם וחפצם רק לדעת חוקי אלהים למען לא ידבק מאומה אצלם מממון חבירו ולכן ילכו שניהם יחדיו לב"ד והיתה שאלתם בדברי ריבותם כאשר ישאל האיש בדבר איסור והיתר. וזהו אמרו כי יהיה להם דבר בא אלי ר"ל התובע בא אלי בעצמו לצעוק חמס על הנתבע ואוכרח לשלוח אחר הנתבע בע"כ ושפטתי בין איש ובין רעהו. ויש אשר יבואו אך למען והודעתי את חוקי האלהים ואת תורותיו. כי גם המה לא ירצו ליקח ממון אחרים שלא כדין

(צ"ג א') שלא במידת העולם וכו'. מהראוי לשום לב על מלת מפני. ונראה כי ידוע אשר כתבו החוקרים בסיבת חרדת הארץ. והוא, כאשה יתקבצו במעבה האדמה ע"פ סיבה טבעית קדומה להם חלקי זפת וגפרית והאש אשר מתחת לארץ ויתחברו אליהם גם חלקי המים אשר מחום האש הזה יהיו לאידים ולקיטור עשן אשר יתפשטו מאוד אנה ואנה עד אשר צר להם להשאר עוד סגורים ועצורים בבטן האדמה. אז תבקע הארץ ופצתה את פיה לשלחם חפשי. ולכן נוע התנועעה הארץ ויצאו ברעש גדול למרחב. ותרעד הארץ. ולזה לא יקרה כזאת בעת אשר ההרים יריקו האש ויעשנו כטבעם פעם בפעם ויוציאו לאט לאט את האש והגפרית אשר נעצרו בקרבם ותשקוט הארץ. וזהו כוונת הכתוב המביט לארץ ותרעד (תהלים ק"ד) ר"ל כאשר השי"ת יביט לארץ בדרך הטבע ראוי' היא שתרעד מכח האש והגפרית הנקבצות בתוכה. מה עושה הקב"ה יגע בהרים ויעשנו. וע"י העשן יוצאי' הכחות האלה ולא תרעד. ולכן למען ידעו ויבינו כי חרדת ההר היתה אך מחמת כבוד ה' כמ"ש המשורר (שם קי"ד) ההרים רקדו כאלים וגו' מלפני אדון חולי ארץ. ולבל יאמרו כי אולי היתה זאת מצד הטבע. לזה העידה התורה והר סיני עשן כלו מפני (ר"ל קודם) אשר ירד עליו ה' באש. ויעל עשנו כעשן הכבשן. וא"כ מדרך הטבע לא הי' לו מקום לחרוד מאחר שכבר יצאו ממנו בהעשן כל כחותיו הפנימיות. ובכ"ז ויחרד כל ההר מאוד. אין זה כ"א חרדת אלהים אחזתהו מכבודו והדר גאונו

פרשת משפטים

הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך וגו'

כבר העירו ע"ז גדולי המפרשים למה לא הקפידו מרע"ה והעם ע"ז כמו שהקפידו מאוד בשמעם כזאת אחר מעשה העגל (בפ' תשא) ואמר אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה. והעם בשמעם הדבר הרע הזה ויתאבלו וגו'. אמנם מצאנו מקום לתת לב ולחשוב מחשבות על מה שנתחבטו גדולי העולם במהות המלאכים וערכם נגד ערך האדם. כי יש נמשכים אחרי פשוטי דברי התורה הקדושה במקום הזה וכל המקומות אשר יזכר שם מלאך על עסקי האנשים ואשר הושם לשליח ושומר ומנהיג לאומה הישראלית. שיראה מזה שהאדם מצד נשמתו הטהורה הוא נכבד יותר מהמלאך. ויביאו ע"ז ראיות גדולות ונכוחות. והראב"ע ז"ל חרה אפו מאוד על הדעה הזאת ולמען קנא קנאת המלאכים מהם חרפם וגדפם