מלאכת מחשבת חלק ב שצג

ברעב כי גם לחם אין וטובים מתי הקנאה מחללי רעב

פרשת

יתרו

(צ' ב') בראשית קראו יתרו בג' כנויים ע"ש. מלבד מה שדקדק הרב ז"ל עלינו להבין למה יפרש כאן שמות בניו ואין זה מקום מולדת? אך יתכן כ"ז ע"פ מ"ש הו"ל אחר שילוחי' ר"י אומר מאחר שפטרה הימנו בגט וכו'. ומדרך העולם כשהבעל יגרש אשתו מביתו מהראוי שבעל האבדה יחזור על אבדתו לפייסה ולהחזירה לביתו. אמנם לפעמים יקרה ההיפך שהאשה וגם אביה יבואו לבית בעלה לפייסו למען החסותה שנית בצל כנפיו. והוא בגלל אחד מה' סיבות. א' יען כי אביה עני וקשה עליו לפרנס את בתו אשר כבר השיאה לאיש. ב' שיש לאם גיעגועין על בניה שבבית בעלה וכלתה נפשה לראותם. ג' בזכרם כי בעלה הוא מגדולי עם וקציניו ונתגדל בבית אביו בעשירות אשר לא הי' לו כן בבית חותנו (אשר מזה יצמח ראשית מדון) ולכן תקטן אשמתו בעיניהם ויבואו לפייסו. ד' אם בעלה העשיר מאוד ובנה בתים. ונטע כרמים ורוצה אדם בתקנת בתו והצלחתה. ויבוא לפייסו למען תחסה בצל קורתו. ה' בהכירו כי חתנו הוא חכם מופלג ורבים יבקשו תורה מפיו. ותקטן זאת בעיניו להוריד כבודו להראות הכנעה לחתנו ולבוא לביתו מרוב גודל ערך חתנו וכבוד מעלתו

ולכן סיפר לנו הכתוב כי כל הכנעת יתרו למשה חתנו לא היתה כ"א מהסיבה החמישית בשמעו מעלת “משה וצדקתו כי לא הי' בכאן סיבה אחרת זולתה והוא אמרו וישמע יתרו כהן מדין ר"ל אף שהי' שר ונגיד למדין וחותן משה אך בשמעו את כל אשר עשה למשה ולישראל (כאשר אמרו חז"ל במכילתא שקול משה כנגד כל ישראל) ולכן ויקח יתרו וגו' אף כי היתה אחר שילוחיה שפטרה הימנו כנ"ל. וא"ת אולי היתה זאת מסיבה הב' שהיו לה גיעגועין על בניה לזה אמר ואת שני בניה ר"ל שהיו עמה. ולא היתה גם מסיבה הג' כי הלא תראה איך קרא לבניו שם האחד גרשום כי אמר גר הייתי בארץ נכריה ושם האחד אליעזר וגו' ויצילני מחרב פרעה ומהוראת שמות בניו וכנוייהם הלא תראה מהרעה אשר קדמה לו טרם לקח את צפורה כי היה גר באין מקום ללון ומוכתב למלכות. ויתרו לקחו לביתו להסתפח בנחלתו. ועתה כי גרש את בתו ויבוא יתרו וגו' וגם הסיבה הד' לא היתה כי הלא בא אל המדבר אשר הוא חונה שם מקום ציה ושממה באין שדה וכרם. ואין ספק כי לא היתה זאת רק מפני כבוד משה וצדקתו. וזהו שהתנצל גם יתרו למשה בבואו אליו. ויאמר אל משה אני חותנך יתרו בא אליך (ר"ל ראה נא הכנעתי אליך כי הלא תדע חשיבותי) ואשתך ואף כי שני בניה עמה ה כנ"ל והוא אך למען כבוד שמך ומעלתך אשר שמענו. אך משה בענותנותו השכילו כי כל אשר עשה ה' לפרעה ומצרים הוא אך על אודות ישראל ואת כל התלאה וגו' ויצילם ה' ר"ל בזכות עצמן ולא בזכותי. ולזה ויחד יתרו (נעשה בשרו חידודין חידודין כדברי חז"ל) על כל הטובה אשר עשה ה' לישראל כלומר ולא בזכותו

(צ"ב א') ולא אמר בדקדוק הלשון כי יהיה להם דבר יבואו אלי וכו'. לדעתי יתכן לפי פשוטו. כי ההולכים לדין הוא לא' מב' סיבות שונות. א' אם בדעת הנתבע לגזול ולעשוק לחבירו. ולכן ישמיט עצמו מהתובע אותו לדין עד כי הדיינים