מלאכת מחשבת חלק ב שצא

ומרור לקחו ונשאו על שכמם. אף כי מבוהלים ודחופים היו כאשר ותחזק עליהם מצרים למהר לשלחם

פרשת

בשלח

(פ"ט ב') בנס מרה שעשה משה וכו'. ע"ש. כבר חקרו גדולי המפרשים בענין אזהרת הי"ת ופקודיו עלינו על איזה אופן הם מוסבים. אם המה ע"ד גזירה כמלך הגוזר על עמו. ואדון על עבדו. שהוא אך מפאת משלו ואדנותו ואין להדבר בעצמו היזק הכרחי לולא אזהרתו עליו. או שיהיה כאזהרת הרופא על החולה שאין לכנותה בשם גזירה. יען כי עקרה אך מפאת כי הרופא הוא היודע מהדברים המבריאים והמפסידים הבריאות לפי תכונת החולה. והמוזהר הוא נעדר הידיעה. והנראה מהכתובים ומדרשי חז"ל. כי החטא בעצמו הוא כסם המות לנפש האדם. ואזהרתו ית' על החטא הוא ממש כרופא אל החולה כמ"ש הכתוב (משלי י"ג) חטאים תרדף רעה. תמותת רשע רע (תהלים ל"ד). ויאהב קללה ותבואהו ולא חפץ בברכה וגו' (שם ק"ט). וכן בתשלום שכר אמר הנביא (ישעי' ג') אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו. והי"ת מטובו וחסדו עלינו הודיע לנו דרך החיים והמות באמרו ראה נתתי לפניך וגו' ובחרת בחיים. וכמ"ש הנביא בשם ה' אני ה' מלמדך להועיל (שם מ"ח). ואמרו חז"ל (ב"ר מ"ד) אמרת ה' צרופה וכי מה איכפת לו להקב"ה אם אתה שוחט מן הצוואר וכו' לא נתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות. אמנם לפי זה יפלא מאוד א"כ האיך תועיל התשובה. היתכן כי יבוא החולה להרופא לבקש ממנו מחילה על אכלו דבר המזיק לו מאוד אשר לא ציוהו? הלא נוכח פניו יענהו. סכל ופתי האם בכחי למחול ולהסיר מחלתך במחילתי אחרי שכבר הזיק לך המאכל הזה. כי לא יוצדק המחילה כ"א כאשר יבקש העבד אל אדוניו שבחסדו ימחול לו על עברו על פקודתו יען כי המעשה בעצמה אינה רע הכרחי וכאשר ימחול לו הוא כאלו לא עשה המעשה הזה. אך באמת לא ישוו זה לזה כלל. כי הלא הרופא לא עשה הטבע מדבר הזה שיפעול פעולתו ולכן אין בכחו לשנותה אחרי כי יצאה הפעולה. לא כן הי"ת אשר בעצמו ברא את הטבע לא יפלא ממנו לשדד אותה וממכה עצמה עוד מתקן רטיה. לכן כאשר הקב"ה רצה לזכות את ישראל בתורה ומצות למען הנחילם העולם הנצחי. וידוע הוא כי אחת המיוחדת מדרכי רפואות הנפש ותועלותיו הוא לבל הרבות בתענוגי הגוף כ"א אשר הוא הכרח לגופו (כאשר המליצו חז"ל איזהו דרכה של תורה פת במלח תאכל וכו'). ולכן הוליכם הי"ת במדבר ג' ימים בלא מים למען יתרגלו במדת ההסתפקות ומים במשורה ישתו. וכבואם למרה עשה הי"ת המים מרים (ולזה לא אמר כי מרים היו. אך כי מרים הם כי עתה נעשו מרים) להורותם כי הי"ת בידו לשדד הטבע ובדבר מר יעשה מר למתוק (כאשר אמרו חז"ל כי העץ היה מר בטבע) וזהו אמרו

שם שם לו חוק ומשפט ר"ל שם במדבר אשר לא נתן להם הי"ת ג' ימים מים בזה שם לו חוק ומשפט ר"ל למען הרגילם במדת ההסתפקות וההכרחית ולא במותרות (וזה נקרא חוק כמו הטריפני לחם חוקי ר"ל ההכרחי. ומשפט הוא דבר המשוער כמו כה עשה דוד. וכה משפטו כל הימים (ש"א כ"ז) וארמון על משפטו ישב (ירמי' ל') פי' על מדתו) ושם ר"ל במרה נסהו. ר"ל במרה היתה כוונתו ית' להודיע בזה נפלאותיו כנגד הטבע ולעשות אותם