מלאכת מחשבת חלק ב שפז

ולהוציאם בשפטים גדולים (וסרו בזה כמעט כל הערות שהעיר הרב והרמב"ן ז"ל בעז"ה והמקרא אינו יוצא מדי פשוטו)

פרשת

וארא

(ע"ז ב') במה שהשיב משה הן בני ישראל וגו' כי אין הנדון דומה לראי' וכו'. ע"ש. והנכון בעיני ע"פ מה שהעירו המפרשים מדוע מנע השי"ת ממשה צחות הלשון? כי מהידוע כי לדבר אמת אין מהצורך לשפת חלקות כי יקבלו האמת ממי שאמרו. תחת אשר לדבר כזב ההכרח מאוד לשון למודים למען התחפש בלבוש הצחית ויאמינו בו. כמו הדבר אשר לא תואר ולא הדר לו אם יצטבע נאה וימשח בששר ידמה גם הוא יפה. תחת הדבר אשר הוא יפה מראה בתולדה מגנה כל צבע וגם אין צבע שולט בו. ויען כי היתה כוונתו ית' שע"י משה יתפרסם גדולתו ונפלאותיו. וע"י יתן התורה לישראל. ולבל יאמרו הדורות הבאים כי אך בשפת חלקות האמין בו פרעה כי ה' שלחו ובזה הניא גם לב בני ישראל אחריו להיות סרים למשמעתו ותורתו. גזרה חכמתו ית' שיהי' משה כבד פה ובכ"ז ויאמינו בה' ובמשה עבדו וגם האיש משה גדול מאוד בעיני פרעה ובעיני העם אין זאת כ"א תורת אמת היתה בפיהו ורוח ה' דבר בו. לכן כאשר ראה משה כי לא שמעו אליו בני ישראל א"כ הלא לשוא בראו ה' כבד פה. והוא אמרו הן בני ישראל לא שמעו אלי ר"ל אף כי יש להם לב מבין להשכיל על דבר ולמצוא טובו א"כ מדוע עשני ה' כבד פה ומכש"כ איך ישמעני פרעה עם לבבו הערל אשר אין לו לב מבין להשכיל ע"ז. ואני ערל שפתים ר"ל א"כ מדוע אנכי כבד פה וערל שפתים בלי תועלת

(פ' א') באמרו וסרו הצפרדעים מלתא דמשתמע לתרי אפי וכו' ע"ש. לדעתי גם לזה התפלל משה שימותו הצפרדעים מבית פרעה במקום חיותם. ורק ביאור במקום מיתתן תשארנה בחיים. וזהו על דבר הצפרדעים אשר שם לפרעה ר"ל שמהצפרדעים עצמם יוכח פרעה כי אך השי"ת שלחם עליו (כאלו הצפרדעים בעצמם ידברו זאת) וזהו ויעש ה' כדבר משה וימותו הצפרדעים וגו'. אך פרעה הרשע בכובד לבו ראה כי היתה הרוחה בדברי משה במה לתפסו בדבריו כי לא יד ה' עשה זאת יען כי וסרו הוא מלתא דמשתמע לתרי אפי. לכן חשב כי אף אם התאמת אחד משני הפנים. הנה כחש משה בפניו יענה ויאמר לו כי כוונת וסרו אשר אמרת הוא על האופן השני ולפי זה יתכן מאוד אשר אמר משה במכת הערוב וסר הערוב מפרעה וגו' רק אל יוסף פרעה התל לבלתי שלח את העם (אשר לא אמר כזה במכות האחרות) ר"ל רק עתה אל תוסף להתל שלא לכך כוונתי גם עתה באמרי וסר. ולזה ויצא משה מעם פרעה ויעתר אל ה' רצונו שלא ימותו הערוב כמו בצפרדעים כ"א יסורו ממצרים בעודן בחיים חייתן למען לא יהי' לפרעה שום תירוץ והתנצלות. ולכן אמר הכתוב ויעש ה' כדבר משה ויסר הערוב וגו' לא נשאר אחד ר"ל לא נשאר ערוב אחד מת במצרים כ"א כולם הלכו להם וזהו ויכבד פרעה את לבו גם בפעם הזאת וגו' (כי לכאורה הוא מיותר ולא נמצא כן בשאר המכות) כי סיפר לנו הכתוב כובד לב פרעה וגודל רשעתו כי אף לפי סברתו שכחש משה בלשון וסרו במכת הצפרדעים יען כי מתו. הלא התאמת דברו במכת הערוב. וממ"נ הי' לו עתה לשלח את ישראל. כי איך שיהי' כוונתו הלא נתקיים באחת מהם כדבר משה וכוונתו. כי הצפרדעים הלא מתו והערוב הלכו למו. ובכ"ז ויכבד פרעה את לבו גם בפעם הזאת ולא שילח את העם. באמרו כי אולי הי' חפץ משה להשתמש