מלאכת מחשבת חלק ב שפה

את רעהו. ואיש את קרובו. ר"ל מקודם תקחו נקמה איש מאחיו ותשובו ותקחו נקמה איש מרעהו ומקרובו ואח"כ תשובו ותהרגו ליתר החוטאים (וזהו עברו ושובו) ואז אדע נאמנה כי אך לש"ש נתכוונתם. והייתם נקיים מה' ומישראל. והעיד הכתוב ויעשו בני לוי כדבר משה שתחילת נקמתם היתה מקרוביהם. אמנם בכ"ז הי' לבם נוקפם ויחרדו איש אל אחיו אולי יהיו חשודים בעיני ישראל כי טינא היתה בלבם על כמה מהם. לזה כחם אותם משה וידבר על לבם. מלאו ידכם היום לה' רצונו כל העם יבינו מחשבתכם הטובה והראיה כי איש בבנו ובאחיו כנ"ל ולתת עליכם היום ברכה ר"ל תהיו נקיים מה' ומישראל: וזהו ששבחו יעקב לדן. אף כי דן ידין עמו בכ"ז יהי' בעיניו אך כאחד משבטי ישראל ר"ל שלא יתגאה לבם בהיותם נשיאים ושופטים (אשר זה הוא ראשית פרי חטאת מסמל הקנאה) כאשר אמר שמשון לפני הקב"ה רבש"ע זכור לי עשרים שנה ששפטת את ישראל ולא אמרתי לאחד מהם העבר לי מקל ממקום למקום (סוטה י') ועם כ"ז יהיה דן נחש עלי דרך. ר"ל ינקום נקמת ה' כנחש לאלה אשר יעברו על דרך התורה (כמו את הדרך תלכו בה). שפיפון עלי אורח ר"ל יהי' כשפיפון לאלה אשר ינטו מעל האורח (ר"ל המצות). הנושך עקבי סוס וגו' ר"ל כמו הנחש הנושך עקבי סוס ובזה ויפול רוכבו אחור הלא בודאי אין להנחש שום הנאה מזה כן נקמת דן יהי' בלא שום פנייה ואך לש"ש. אך א"ת הלא אמרנו כי טוב יותר לחדול מזה ולהיות בשב ואל תעשה עדיף בדבר הזה. כי מי יאמר זכיתי לבי טהרתי בכוונתי! ויהיה ח"ו פוגע בנפשות כנ"ל. ע"ז אמר יעקב אבינו ע"ה לישועתך קויתי ה' ר"ל אקוה לישועתך לבל יכשלו ח"ו בזה. ולזה אמרו חז"ל בספרי והנה איש מבית ישראל בא נענה פנחס באותו שעה ואמר אין כאן אדם שיהרוג את זמרי. היכן הן אריות גור אריה יהודה! היכן דן! ומבואר כדברינו

פרשת

שמות

(ע"ד ב') איך מרע"ה מאן והי' סרבן וכו'. המבוכות תרבינה בכתובים האלו והסתערו המפרשים בהמה. ואמרתי אענה חלקי גם אני כפי קוצר שכלי. ונקדים מה שיש עוד להעיר ע"ז. כפל הלשון ראה ראיתי ל ומהו מפני נוגשיו? וביותר יפלא אמרו ועתה הנה צעקת בני ישראל וגו' אחר אמרו כבד וארד להצילו? ואומר כי ידוע שהי"ת יודע קורות האדם שיקרו אותם כאילו כבר נעשה הדבר. וכמו שאמרו חז"ל (שבת ל"ב) כי יפול הנופל ממנו ראוי זה ליפול מששת ימי בראשית. ולכן נקרא בשם אהיה יען כי אצלו ית' העבר ועתיד והוה הכל אחד (כמ"ש הרב בפ' נח). וכאשר ירד יעקב אבינו מצרימה ופחד מאוד מהגלות הבטיחו הי"ת אל תירא מרדה מצרימה וגו' אנכי ארד עמך מצרימה (כמ"ש חז"ל ירדו מצרימה שכינה עמהם) ואנכי אעלך גם עלה ר"ל עלייה גדולה למאוד היינו מתן תורה אשר הבטיח כבר לאברהם ואח"כ יצאו ברכוש גדול וזהו אמרו ויאמר ה' ראה ראיתי את עני עמי ר"ל מכבר גם טרם שירדו למצרים ראיתי את ענים העתיד להם ואת צעקתם שמעתי (ג"כ) מפני נוגשיו רצונו טרם שנגשו אותם. כי ידעתי את מכאוביו ר"ל מכבר טרם באו עליהם. ולכן מאז וארד להצילו מיד מצרים ר"ל כאשר ירד יעקב למצרים למען העלותו מן הארץ כנ"ל. ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי וגם ראיתי את הלחץ וגו' ר"ל ועתה כאשר בא הדבר במעשה לכה ואשלחך וגו'. ויאמר משה אל האלהים מי אנכי כי אלך אל פרעה! רצונו הלא אמרת