מלאכת מחשבת חלק ב שפג

ויתכן כי מאחר שהחזיקו את יוסף לנאמן רוח מאוד ואשר רוח אלהים בו לא עשו עמו חשבון פרטי עת לקחם התבואה בידעם בבירור כי באמונה הוא עושה. ואך כל אחד הביא לו בשנה הא' כל הכסף הנמצא אתם בעד מחיר התבואה מכל השנה ונתנו אמון בו שיתן להם כפי החשבון כפשט הכתוב וילקט יוסף את כל הכסף וגו'. ובשנה השניה הביאו לו כל מקניהם וסמכו עליו גם עתה. וזהו וינהלם בלחם בכל מקניהם בשנה ההיא ר"ל שנתן לכ"א ערך המקנה שלו אם רב ואם מעט למען יחי' בזה כל השנה. ותתום השנה ההיא וגו' ויאמרו לו לא נכחד מאדוני וגו' ר"ל שאם תאמר לנו כי כבר אכלנו מחיר מקנינו לא נכחד ממך כי נאמן אתה לנו למאוד אמנם אם תם הכסף ומקנה הבהמה כפי חשבונך הצדק לא נשאר לפני אדוני ליתן לך עוד כשנה בשנה בלתי אם גויתינו ואדמתינו

פרשת

ויחי

(ע' ב') גם יפלא שאם טובה בעיניו המנוחה וכו'. ולדעתי ירמוז הכתוב לאשר ידוע ההפרש בין טוב ובין ערב. כי טוב יקרא הדבר שתכליתו טוב אף שאינו מתוק לחיך כדמיון האיש אשר ישתה סמי הרפואות המרים ויאמר כי טוב הוא יען כי התועלת היוצא ממנו הוא טוב וירפאהו מחליו. והערב הוא ההיפך כמו הדבש הערב לחיך ואינו טוב באמת כי יזיק לו. ואמרו חז"ל כי יששכר וזבולון עשו שותפות זבולון עסק בסחורה ומאכיל את יששכר שהי' עוסק בתורה. וזהו אמרו וירא מנוחה כי טוב. ר"ל יששכר התבונן כי המנוחה (היא התורה והעבודה ע"ד אמרם ז"ל עה"פ כי לא באתם אל המנוחה וגו' (דברים י"ב) אל המנוחה זו שילה וכו' זבחים קי"ט) הוא טוב ר"ל הוא הטוב האמיתי ויט שכמו לסבול ר"ל עול התורה כאמרם ז"ל איזו היא דרכה של תורה וכו' ואת הארץ כי נעמה רצונו טובות הארציים והם קניני העוה"ז כי אך בשם נעימים וערבים יתוארו. ויהי למס עובד רצונו השכיל כ"א יאחז בם יהיה עובד למס להבל וריק ואין קיום לו כמו שבלול תמס יהלוך (תהלים נ"ח) לכן בחר להטות שכמו לתורה ולתעודה. ושיעור הכתוב א' ג' ב' ד'. וירא מנוחה כי טוב ויט שכמו לסבול. ואת הארץ כי נעמה ויהי למס עובד. וכמו בשירת האזינו. הם קנאוני בלא אל ואני אקניאם בלא עם. כעסוני בהבליהם בגוי נבל אכעיסם. ורבים דומיהם

דן ידין עמו וגו': יהי דן נחש עלי דרך וגו': לישועתך קויתי ה'

כבר העירו גדולי המפרשים טעם אמרו לישועתך קויתי ה' אצל ברכת דן דוקא? ולדעתי יתכן ע"פ מה שאמרו חז"ל (יומא כ"ג.) כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת"ח. אשר הוא לכאורה תמוה מאוד איך מותר להת"ח לעשות דבר האסור גם להדיוט שבהדיוטות (ועי' בחידושי אגדות שדחק לישב) ושמעתי בשם הגאון ר"ז מווילנא יישוב ע"ז ע"פ מה שאמרו חז"ל (תענית ח') מ"ד אם ישוך הנחש בלי לחש ואין יתרון לבעל הלשון (קהלת י') לעתיד מתקבצות כל החיות אצל הנחש ואומרים לו ארי דורס ואוכל וכו' אתה מה הנאה יש לך וכו'. נלמד מזה שאין להנחש שום הנאה מזה שממית את האדם אך יעשה בזה רצון הבורא להעניש את האדם על דברו לה"ר ולא היה לו שום הנאה ותענוג מזה. וכמו שהעידה לנו התורה כאשר וידברו באלהים ובמשה וישלח בהם את הנחשים השרפים וגו' מידה במידה. וידוע כי לפעמים הנקמה היא מצוה רבה והיא כאשר יקח הצדיק נקמה מהרשעים כמו שאמרו חז"ל במדרש (פ' פינחס) כל השופך דמן של רשעים כאלו הקריב קרבן. וכמו שמצינו אצל פינחס עם זמרי. ואליהו שאמר קנוא