מלאכת מחשבת חלק ב שפא

אמר קח לי את הילדה הזאת וגו' ר"ל כי היא ישרה בעיני. כי אין מהראוי שיאמר לו שנתן עיניו במשפחתה וכי יחוס בית יעקב נכבד בעיניו יותר מבית אביו. וכן אמר גם חמור אל יעקב (בגודל לבבו) שכם בני חשקה נפשו בבתכם ר"ל מחמת יפיה ולזה הבטיח להם והתחתנו אותנו וגו' ואתנו תשבו וגו' (ר"ל אף כי אנו מגדולי עם ויקרי ערך) ולזה שכם כשמעו גאות אביו וזדון לבו. הודה ולא בוש ויאמר שכם וגו' אמצא חן בעיניכם ר"ל כי אך ישעי וחפצי למצוא חן בעיניכם בזה שאתחתן עמכם ולזה הרבו עלי מאוד מהר ומתן כי לא נכלם ממני גודל הפגם אשר פגמתי בנכבדים כמוכם. וזהו ולא אחר הנער וגו' כי חפץ בבת יעקב והוא נכבד מכל בית אביו רצונו כי יעקב היה נכבד ומיוחס אצלו יותר מכל בית אביו ולזה היה נקל בעיניו לעשות מעשה כזה

ויאמר לי אלהים שמך יעקב לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל וגו'

הכפל בכתוב הזה ידוע. ויתכן ע"פ מה שאמרו רז"ל (ברכות י"ג) דרש בר קפרא וכו' אלא מעתה הקורא לישראל יעקב ה"נ שאני התם דהדר אהדרי' קרא. ובירושלמי תני לא שיעקר שם יעקב אלא כ"א ישראל יהיה שמך וכו' ר' זכרי' בשם ר' אחא מ"מ יעקב שמו וכו' יעקב עיקר וישראל טפל לו וכו'. וא"כ לפי זה השם יעקב הוא שם העצם ושם ישראל הוא שם התואר לכבוד לו ולתפארת כפי' רש"י ז"ל שר ונגיד. וידוע כי אין לקרות לשר ומושל בשמו העצמי כ"א יכנהו גם בשם התואר שר פלוני. וזהו אמרו שמך יעקב רצונו השם העצם ישאר יעקב אך לא יקרא עוד שמך יעקב לבד בלתי שם התואר והוא ישראל כמו השר ונגיד יעקב

פרשת וישב

ויראו אותו מרחוק ובטרם יקרב אליהם וגו' ונראה מח יהיו חלומותיו

עיין רמב"ן כי אמרו זה בדרך לעג. והנראה לי לפי פשוטו ע"פ מה שאמרו חז"ל במדרש על ובטרם וגו' נשסה בו את הכלבים וימיתו אותו טרם בואו אלינו. וזה אמרם הנה בעל החלומות הלזה בא רצונם הרגיל תמיד לספר חלומות ואולי בא גם עתה אלינו למען ספר לנו חלומותיו. ועתה לכו ונהרגהו וגו' ר"ל עתה נשית נא עצה אם נשסה בו את הכלבים וימיתו אותו טרם יקרב אלינו. או אולי ונראה מה יהיה חלומותיו רצונם נמתין מקודם שיספר לנו חלומותיו וא"כ נמיתנו (ואולי כיוונו לזה במדרש והנה בעל החלומות דילי אתי וטעין חלומות)

וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע והיה אם בא אל אשת אחיו וגו'

עיין רמב"ן שהקשה ומה הרע אשר תבוא עליו אם יקרא שם בנו כשם אחיו כפי פי' רש"י ז"ל עד כי לזה השחית זרעו מפניו ורוב בני האדם מתאוים לעשות כן. וגם שלא אמר הכתוב ויאמר אונן וכו' אבל הוא סוד גדול וכו' ע"ש. ואולי כוונת הכתוב ע"ד הפשט כי הטעם וידע אונן הוא כמו והאדם ידע את חוה. כי כאשר ציוה לו אביו בא אל אשת אחיך עשה כן וידע אונן פי' שכב עמה כי לא לו יהי' הזרע ר"ל בלתי שום תועלת כי היה מוציא ש"ז לבטלה. ופי' הכתוב מעשיהו הרע והי' אם בא אל אשת אחיו ושחת ארצה לבלתי נתן זרע לאחיו ר"ל ולא הי' א"כ מעשיהו לתועלת וכוונתו היתה אך למלאות תאוותו כאשר עשו אחיו כנמצא במדרש: