מלאכת מחשבת חלק ב שפ

נפלאת זאת ממני כי יגדל מאוד יקר ערכה. אמנם איה הם המשכילים על טובה. הן אם לא אתן אותה לך. הלא אתננה לאיש אחר. והאיש ההוא האם ירבה במחירה יותר ממך. לכן אתרצה במקחך שבה עמדי (והוא שאמרו הלא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו) ולזה אמר אף כי ויעבוד יעקב ברחל שבע שנים וא"כ הרבה מאוד בשכרה ללבן בכ"ז ויהי בעיניו כימים אחדים כי לא חשב זאת למאומה נגד יקר ערכה באהבתו אותה וכאלו הוא רימה את לבן

פרשת

וישלח

(נ"ו ב') אולם יתכן שאדרבה יעקב התדלדל בעיני עשו וכו'. ולי יפלא א"כ מה זה שאמר אח"כ יעקב לעשו כי חנני אלהים וכי יש לי כל. והנכון בעיני כי כאשר בקש יעקב שלום עשו. ולבל יאמר עשו אם לבב אחי שלם עמדי. למה החריש עד כה. וכל העשרים שנה לא הודיעני מטובו כחוק איש לאחיו. ולמען פייסו בדברים שלחו לאמר עם לבן גרתי וגו' רצונו הלא ללבן עבדתי והלא ידעת אם לא שמעת עבודת לבן אשר לא נתנני השב רוחי (כאמרו ותדד שנתי מעיני) ובכ"ז מאשר יקרת מאוד בעיני כאשר אך הי' לי שור וחמור (ר"ל כאשר ברכני ה' אך מעט בשור וחמור אחד אך מהרה גם מבית לבן) ואשלחה להגיד לאדוני וכ"ז הוא אך למען למצוא חן בעיניך כמשפט איש לאחיו לבשרו תיכף מהטוב אשר יקרהו

באנו אל אחיך אל עשו וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו

מהפלא מדוע לא סיפר לנו הכתוב מה ענה אותם עשו? ואם שאל להם מה שלום אחי? ומה טעם וגם הולך לקראתך? (ועיין ברמב"ן). ואולם יתכן כי ברצון יעקב היה לידע מה בלב עשו עליו ואם שב חמתו מעליו למען ידע ויתן אל לבו להלחם נגדו בכל נימוסי המלחמה (כי ההכרח מאוד לזה כאשר כתב הרב ז"ל בפ' לך לך) וזהו אמרו וישלח יעקב מלאכים אל עשו אחיו ר"ל לעמוד על סוף דעתו. אם הוא עוד עשו או אחיו. וע"ז השיבו לאמר באנו אל אחיך אל עשו ר"ל לא נוכל לעמוד על סוף דעתו. כי פעם ידבר כאח. ופעם כעשו. ונס מרדכיו והליכתו כעת אליך לא נוכל להתבונן. כי וגם הולך לקראתך כאיש לקראת אחיו לקבל פניו. אך וארבע מאות איש עמו. ואם לשלום מה לו לכל המחנה הזה? ולזה ויירא יעקב מאוד וגם ויצר לו על אשר לא ידע מה ואיך להכין א"ע אם לשלום או למלחמה. ולזה ויחץ את העם וגו' למען יראה מחשבתו בבואו אליו. וזהו אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו. ר"ל כאשר אראה בבירור כי דעתו למלחמה. אז והיה המחנה הנשאר לפליטה על כרחו כפי' רש"י כי אלחם אתו

ולא אחר הנער לעשות הדבר כי חפין בבת יעקב והוא נכבד מכל בית אביו

יש להעיר מהו והוא נכבד? וגם אין כאן מקומו. וטעם אמרו כי חפץ בבת יעקב ולא אמר בדינה או בהנערה כאשר אמר לעיל? ויתכן כי הלשון חשק אינו נופל כ"א מצד התאוה. וחפץ הוא על הרצון והשכל אל תכלית הדבר (ככתוב בעקידה שער ק"א) ובאמת היתה אהבת שכם לדינה בחשק מצד יפיה. וברצון מצד יחוסה. כי כבוד בית אביה ותפארת משפחתה היה יקר מאוד בעיניו. וזהו ותדבק נפשו (ר"ל רצונו) בדינה (בעבור שהיתה) בת יעקב ולזה ויאהב את הנערה ר"ל אף לאחר המעשה. (ולא קרה לו כמקרה אמנון (ש"ב י"ג) יען כי אמנון אהב את תמר אך מצד החשק). אך לאביו