מלאכת מחשבת חלק ב שעז

אליו או לא. לכן אמר בוודאי לזה תרצו לעבור מעלי כי נחוצים אתם לדרככם מאוד. לכן אבקש אל נא תעבור וגו' מחמת זה כי לא אאריך בשולחני. אך אקחה פת לחם וגו' אחר תעבורו. כי ע"כ עברתי על עבדכם. ר"ל כי לא אפונה כי אך לזאת היה בדעתכם לעבור מעלי. ויאמרו כן תעשה וגו' ר"ל ירדת לסוף דעתנו לכן כן תעשה כאשר דברת ולא תרבה בשולחנך כאשר הסכנת מעולם

פרשת חיי

שרה

(נ' ב') עוד רצה למכור גם השדה אגב המערה וכו'. ע"ש. עוד יש להתעורר מדוע כאשר ענה עפרון את אברהם השדה נתתי לך והמערה וגו'. אמר וישתחו אברהם לפני עם הארץ ולא נדע על מה ולמה נתן תודה להם ולא השתחוה לעפרון על דבריו הטובים האלה? ומהו באזני בני חת? ולמה אחר אמרו ויקם שדה עפרון כפל עוד ויקם השדה וגו' לבלי צורך ל וכאלה רבות אשר לא כתבתים ועל הקורא לעמוד עליהם. לכן אמרתי אענה חלקי גם אני בדברי הכתובים הקשים האלה ויתיישבו כל ההערות בעז"ה. מהידוע מהמנהג בארץ כנען כי הי' לכל בית אב בית הקברות מיוחד לקבור מתי משפחתם (כאשר נמצא כ"פ בתלמוד). אך באין ספק הי' גם בכל עיר ביה"ק כללי לדלת העם אשר אין להם אחוזת נחלת שדה וכרם. ועוד ביה"ק בחירי לגרים ונוסעים נכבדים אשר ימותו בעריהם במקרה. אכן לא הי' ברצון א"א ע"ה לקבור את אשתו האהובה לו עם מתיהם. לכן שם נפשו בכפו בעת ההכרח לבקש מהם רשיון ליקח ביה"ק מיוחד כאחד התושבים אף שהי' זה נגד חוקם ונימוסם וכבר נתן עיניו במערת המכפלה (כידוע ממדרשי רז"ל ע"ז). וזה אמרו גר ותושב אנכי וגו'. ר"ל אף כי גר אנכי פה אך הלא זה ימים כבירים אשר אנכי תושב בארצכם ולכן הרהבתי עוז בנפשי לבקש מכם תנו לי אחוזת קבר עמכם כלומר ביה"ק מיוחד כאחד מכם. ולזה ענוהו בני חת לתומם. נשיא אלהים אתה בתוכינו ר"ל על כל תושבי ארצנו ומכש"כ שלא נחשוב אותך לגר. לכן אם תרצה במבחר קברינו ר"ל ביה"ק הכללי ובחירי קבור את מתך. ואם גם בזה יחשב לך להעדר הכבוד איש ממנו את קברו (ר"ל הפרטי לכל בית אב שלו) לא יכלה ממך מקבור מתך. לכן השתחוה לעם הארץ. אך באשר כי כל ישעו וחפצו הי' אך למערת המכפלה אמר שמעוני ופגעו לי בעפרון וגו' ולא בחנם כ"א בכסף מלא. וכאשר ראה עפרון הנבהל להון כי כלתה נפשו למערת המכפלה וכי כאן מצא מוצא לכסף אך מה יוכל לבקש בעבור מערה אחת לכן שם עצות בנפשו ודעתו הרמיה לקחת ממנו גם מחיר השדה כפלים. ואמר לא אדוני שמעני (כלומר אך תבין כוונתי כי לא אך המערה לבדה תבקש כי גם) השדה נתתי לך (בעת) והמערה אשר בו לך נתתי' רצונו כאשר תהי' לך דריסת רגל להמערה אשר בקצהו מה אעשה בהשדה? הלא לא יצלח לי מאומה. אך מה לי לעשות. לעיני בני עמי נתתי' לך קבור מתך. ר"ל מאחר שתבקש זה לעיני כל בני עמי הלא אהי' לבוז וקלון אם לא אתן לך בעת ההכרח הזה לקבור מתך. אך המה לא הבינו דעתו אמנם הבינו מדבריו אלה כי נותן לו בעין יפה במתנה גם השדה. אך אברהם הבין מאוד רמיזותיו כי רק נבהל להון איש רע עין וכי הבליעל הזה רק התחפש במעטה הנדיבות לעיני בני עמו וכי אך המה לא הבינו דעתו. לכן וישתחו אברהם (ר"ל לעפרון) לפני עם הארץ (כלומר לעיניהם נתן תודה לעפרון) ולזה קראם עתה עם הארץ למה שלא הבינו דעתו הרמיה. ולכן ענהו אברהם אני מבין מאוד דעתך. אך אם אתה לו שמעני ר"ל שתבין גם דעתי נתתי כסף השדה קח ממנו ר"ל ברצוני הי' גם בתחלה לשלם לך גם מחיר השדה