מלאכת מחשבת חלק ב שעו

מקודם, כלה. ואם לא ר"ל כ"א מחזיקים עוד בדרכם, אדעה (ועי' באוה"י). וזהו כי השחיתו כל בשר את דרכו על הארץ כלומר לא די לו בדרכו הרע אשר דש בו כי גם השחית את דרכו לעשות מעשה הכת הקודמת. וזהו אמרו קץ כל בשר בא לפני כלומר משפט כל בשר בא לפני ואינני צריך לחרוץ משפטם כי כבר בעצמם חרצו משפטם ע"ז על חבריהם כי מלאה הארץ חמס מפניהם כלומר שאחזו מעשה הכת אשר לפניהם כנ"ל

פרשת לך

לך

(מ"ד ב') לא יוריש גוי אם לא יחי' ראוי לאותו עונש וכו' ע"ש. לפי דברי הרב ז"ל יתכן אצלי בדרך קרוב מאוד אל הפשט. למה האמין א"א ע"ה בבשורת הבנים והמה באים בימים ולא האמין בירושת הארץ אשר הוא קרוב מאוד להטבע? ונבאר מתחילה אמרו ויאמר אברם ה' אלהים וגו' הוא דמשק אליעזר ולא סיים מאומה. וכפל עוד ויאמר אברם הן לי וגו'? וכבר העירו ע"ז גדולי המפרשים ז"ל. אך ידוע מאמרם ז"ל (ברכות יט) לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן וכו' וכן שראוי לסיים בדבר טוב שכן מצינו בנביאים הראשונים שסיימו דבריהם בדברי תנחומים (שם ל"א). וכעין שפי' בס' ק"י עה"פ אם מזרע ה ה דים וגו' (אסתר ו') עודם מדברים וסריס וגו'. כי חכמיו רצו לסיים בטוב אכן אם אינו מזרע היהודים היינו משבט יהודה ובנימן (כדאיתא במגילה ט"ז) אז תוכל לו. והי' מחסדי הי"ת שלא נתנם לגמור דבריהם וזהו עודם מדברים וגו' ויבהילו וגו' ועמדו בדבר רע. וברית כרותה לשפתים (מ"ק י"ח.). ולכן כאשר אמר א"א ע"ה ובן משק ביתי וגו' ורצה לסיים יורש אותי. אז פתאום השיבו ה' לא יירשך זה. וזהו ויאמר אברם הן לי לא נתת זרע. והנה (כלומר כמעט שרצה לסיים) בן ביתי יורש אותי והנה דבר ה' אליו כלומר פתאום בא אליו דבר ה' לא יירשך זה. למען לא יפתח פיו לשטן (או כי הפסוק שאחריו יבאר הפסוק הקודם מה שחשב אברם בלבו להוציא מפיו וא"כ יהי' ויאמר אברם הן לי וגו' והנה בן ביתי יורש אותי כעין מאמר המוסגר. ושיעורו ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר – והנה דבר ה' אליו) וסיפר לנו הכתוב. והאמין בה' על בשורת הבנים כמו שאמרו חז"ל מעולם לא יצא מידה טובה מפי הקב"ה וחזר בו לרעה (שבת נ"ה.). ויחשבה לו צדקה ר"ל לזה החסד אשר לא נתנו ה' להוציא מפיו דבר רע כי ברית כרותה לשפתים. אך על ירושת הארץ אף שגם זה הוא לו הבטחה טובה אך יען כי הוא גזירה רעה לבני האמורי ירא מאוד אולי בתוך כך ישובו מדרכם ואל חנון ה' ינחם על הרעה כאשר עשה לנינוה. ולא יהי' שלם עון האמורי לעולם. והוא אמרו במה אדע כי אירשנה (כי ירושה אינו שייך כ"א כאשר ימות האב ולא אם עודו בחיים חיתו וכן אמר לו גם ה' לתת לך את הארץ הזאת לרשתה) ולכן לא נחה דעתו עד כי ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ וגו' כלומר כבר נתתי להם מהיום ולא אדם אנכי להתנחם

פרשת

וירא

(מ"ו ב') אך אמנם וכו' דרך העברה לילך תיכף ומיד לדרככם וכו'. לפי זה ניחא ג"כ וירא וירא ב' פעמים ר"ל מקודם וירא והנה נצבים עליו (והוא ראיית העין) אח"ז וירא פי' התבונן (והוא ראיית השכל) כי פוסחים המה על שתי הסעיפים אם לסור