מלאכת מחשבת חלק ב שעג

מחשבת חושב

בראשית *)**(*) הציון הזה הוא מראה מקום לפנים הספר לדברי הרב המחבר ז"ל אי' מקום כבודם בדף ובעמוד:)** (כ"א ב') מי בער לא ידע להבדיל בין יש להעדרו. גם אמרו וירא כי טוב ויבדל. נראה שאם לא ראהו טוב לא היה מבדילו כו'. בזה אנו צריכים לדברי אגדה (חגיגה י"ב) אור שברא הקב"ה ביום א' אדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו וכיון שנסתכל הקב"ה באנשי דור המבול וכו' עמד וגנזו לצדיקים לעתיד לבא. כי לשון הבדלה אינו שייך כ"א בסוג אחד אשר ערך ודמיון א' ביניהם אך לא בדברי' הפכים וא"כ אך יאמר בזה ויבדל. ולזה פרשו חז"ל כי כאשר אמר השי"ת יהי אור! ויהי אור בתכלית הטוב וההידור אשר אין למעלה ממנו. אך וירא אלהים את אור כי טוב. רצונו ראה חכמתו שאין העולם כדאי להשתמש בו גנז האור הזה לצדיקים לעתיד. ויבדל אלהים בין האור ובין החושך ר"ל שהניח השי"ת אך אור כזה אשר הוא אך אמצעי והבדל בין האור הקודם הגנוז ובין החושך

(ל' א') אולם כאשר יצר הי"ת וכו' וע"כ אמר זאת הפעם וכו' גם אחרי דברי הרב עוד יפלא מדוע לא תוארו הנשים הבאות אחרי חוה בשם חוה ולמה נבחר להן אך שם אישה הן גם עליהן נגזר להוליד ולקיים מין האדם? ואשר נ"ל כי זהו בעצמו טעם הכתוב. זאת הפעם ר"ל בפעם הזה ראוי לכנותה בשם אשה בעבור המקרה אשר קרה לה כי מאיש לוקחה זאת. ועל כן גם לדורות הבאים נתאר את הנקבה בשם אשה. יען כי ממקרה זה יולד עוד מקרה אחר כי יעזב איש את אביו וגו' ודבק באשתו וא"כ ראוי לתארה בשם אשה לעולם יען כי הטבע הזה ישאר לה לנצח בהיות עם אישה לבשר אחד

(ל"ב ב') להרחיקם מן ההבל המבולבל וכו'. ע"ש ובזה סרה קושיית העקרים (מאמר ד') והעקידה (שער ס"ז) על מאמר חז"ל שלשה ספרים נפתחים וכו' (ר"ה י"ו:) והלא עינינו רואות שאינו כן כי צדיקים גמורים יאספו ולא יאריכו ימים ורשעים יאריכו ימיהם ברשעתם. אך לפי דברי הרב ז"ל יצדק מאוד והוא כאשר לפעמים ישתנה אצל האדם בעת כי יתבונן על עסקיו ויגמור בדעתו לעזוב איזה מסחר תחת כי לא ישא פרי בעמלו בו ולהחזיק במסחור האחר אשר ירויח מאוד ממנו ובכ"ז לא יבצע בזאת מעשיהו כאשר יתבונן בשכלו כי אף שהרויח ממנו עד הנה אמנם יכול להיות כי מקריו ישתנו לרע או כי בעזבו יתחזקו בזה עסקיו האחרים אשר בידו ולכן יעזבהו. וכן העסק הרע לא ירפהו בידעו כי ייטיב דרכיו לעתיד. או למען יראו ממנו הסוחרים האחרים ויפחדו ממנו לבלתי שלוח ידם באחד מעסקיו הטובים. כן יתנהג כביכול הי"ת עם ברואיו כאשר יעברו לפניו בר"ה כבני מרון. ואף כי הצדיק יכתב לחיים כראוי לו בעבור מעשיו הטובים לפעמים יאסף כי ידע השי"ת שעתיד לחטוא. או שהוא כדאי שבמיתתו יתכפרו כל העולם ויתנו לבם לשוב אליו. יקח אותו אלהים. וכן הרשע אף כי יכתוב לאלתר למיתה בגלל עונותיו הרבים. אך כי יראה ה' שעתיד לשוב או שהוא נצרך בתבל למען העניש החוטאים על ידו ע"ד שאמר הכתוב הוי אשור שבט אפי וגו' (ישעי' י') אז תגזור חכמתו ית' שישאר בחיים חיתו. וזהו אמרו. ויתהלך חנוך את האלהים ואיננו? ר"ל א"כ למה נקטף בלא עת? ע"ז השיב כי לקח אותו אלהים ר"ל מטעם הכמוס אצלו ית' וזהו שאמרו ע"ז במדרש עד שהוא צדיק וכו' בר"ה דנו בשעה וכו'. (וכעין זה כתב גם הרב ז"ל בפ' בא לפעמים ינצל הצדיק או רשע רע מן השפט המשחית בהשגחה פרטית כי לעולם צורך בו. או בחרו ה' לאיזה פעולה לתועלת או להזיק לזולתו ע"כ ע"ש):