מלאכת מחשבת חלק ב שעא

בעיניו ובפניו. גם התמהמהו ותמהו מדוע בדורות הראשונים לא רצה ה' להתראות לבני איש בכל נפלאותיו אשר יעשה בקרבו? ולא נראה ה' אל אברהם כי אם אחרי אשר הכיר את בוראו ונתווכח עם בני דורו. ובהפך בארץ מצרים עם לא ידעו את ה' ומלוכלכים בדעות נפסדות נגלה ה' אל אבותינו במסות גדולות וביד חזקה. ומדוע ההפרש הגדול הזה ל ואמנם אחשוב אני להגיד כי ישר ה' ולא עולתה בו וכל דרכיו במשפט וצדק עולמים (י) כי ראוי להאמין שגדול המצווה ועושה רצוני שיחשב זכות יותר לאדם העובד ה' בדרך אמונה ויאמין מציאותו והשגחתו בלי ראות דבר חומרי בעיניו ושחושיו לא הביאוהו לראות מה שיאמין בשכלו. כי הנה דבר הנלמד במופת ובהקש אמיתי אינו אמונה אלא חכמה וכל שכן דבר הנראה בחוש. והאמונה היא דבר שיצוייר בשכל בלי היות בו ידיעה אמיתית כידוע. ואם כן הרואה דבר פלא בדבר לא יקרא מאמין בדבר ההוא אלא יודע. ולפיכך לא יחשב לזכות לו ולא יהיה ראוי לקבל שכר על האמונה בה' הרואה ניסים ונפלאות מאתו. כזכות איש יאמין כעור באפלה ויעבוד ה' בלב שלם והוא לא ראה ולא ידע. גם תשוב ותדע שאין בעל הנס מכיר ניסו (יא) והלומד באותות ובמופתים ישובו אליו לטבע ולא יפעלו עוד בדמיונו. הלא תראה דור המדבר אשר ראו את כל מעשה ה' הגדול עודם מחזיקים תמיד בתלונתם על ה' בכל עת ובכל רגע. אין זה כ"א ההרגל מביא הדבר לידי בזיון ולא יחשבנו עוד. אמנם בדור אשר אלה לו אם ימצא אחד המיוחד מבני ישראל אשר עם כל ההרגל והמנהג בנפלאות מ"מ עוד ידו נטויה להאמין בה' לא מכח הנסים אלא מכח הצייור בשכל בחוזק אמונתו גם זה שכרו אתו ופעולתו לפניו וגדולה ושלימה משכורתו יותר מאם היה מאמין בלי ראות מופתים. ועל זה הכתוב מקלס את ישראל. משבח ואומר (שמות י"ד) וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים ועל כן לא היה להם לרדוף אחרי האמונה הואיל ונהפכה להם לידיעה מ"מ ויאמינו בה' ובמשה עבדו לא זזה האמונה משכלם ביום ההוא ולא התפעלו מן הנפלאות להזיק אמונה אשר בלבם. כי היה יכול כבר להיות הדבר מעשה להט וכשוף ואחיזת עינים. ועל כרחם צריכים עוד לאמונה שה' פעל כל זאת עד שבאו להר סיני ושמה כל אחד ראה ושמה קול ה' בכבודו. וזהו מה שאמר משה (שם יט) לבעבור נסות אתכם בא האלהים ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו. כי הידיעה כזאת האמיתית תגיעם לא להאמין אלא לירא אלהים לבלתי יחטאו כי ננעלו להם שערי הרשות והבחירה בזה. ועל זה אמרו המה אל משה (לעיל ה') קרב אתה ושמע ואת תדבר אלינו ושמענו ועשינו שרצונם לשמוע מפי חשה ותהיה אז אמונה להם ולא ידיעה ויכלו לקבל שכר עליה. והי"ת שמע וייטב בעיניו ואמר (שם) היטיבו כל אשר דברו אך אמנם מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי ולשמור מצותי כל הימים וגו' כי באמת יהיה קשה לדורות להתקיים באמונתם בלי ידיעה אמיתית אע"פ שזו הוא הדרך לקבלת השכר השלם כאשר אמרנו (יב) הנה לפי דברינו זה טוב לאדם להאמין בה' ומצותיו בלי קדימת ידיעה וראייה. ויצפה לתשלום גמול ושכר טוב. ועל כן לא יאחוז ה' בנוראות ובנפלאות להשיב את לב העם אליו על צד ההכרח אם לא כאשר פסו אמונים מבני אדם והגיע אליהם דבר ה' בתכלית הסכלות כענין ישראל במצרים אשר נתערבו בגוים ההם ונשתכחה אמונת ה' מלבם ע"כ הוצרך ה' יתברך לבוא ביד חזקה באותות ובמופתים לגלות לבני ישראל גדולתו והשגחתו ויהיו ראויים לרשת את הארץ. אמנם בדור המבול ובדור הפלגה לא עשה ה' חדשה בארץ כי לא נמנעה ידיעת ה' מציאותו והשגחתו מפי יחידי סגולה שבכל דור ודור המלמדים דרך ה' ומכריזים אלהותו בבית מדרשו של שם. ואח"כ באו האבות ופרסמו גדולתו בעולם וככה בדורות אלו אנחנו רעים וחטאים לה' מאד מ"מ לא זז שם שמים מפינו ולא יחסר