מלאכת מחשבת חלק ב שע

לבדו שגם מצדו נאמר והנה טוב מאד? כי האלהים עשה את האדם ישר ובאשר הוא שם עם כל הסדר הכללי היה טוב מאד. כי גם האדם לאיזה סבה נברא לכללות העולם אמנם אנו נדבר בבני אדם שגורשו מג"ע אל עמק הבכא הזה ועתה גמרנו שנוח לו לאדם בפרטו מבלי ראות היחס שיש לו עם הכלל שלא נברא. אבל אם היה קיים באיש בג"ע היה טוב לו להבראות בלי ספק. ואחר שיצרו הרע הסיתו לחטוא ולפשוע ונוח לו שלא נברא יפשפש במעשיו ויהיה צדיק וישר ואז יהיה טוב לו שנברא. שהאדם במעשיו יכול לרומם ולגדל מהותו וטבעו ולהיות כאלהים וזהו שאמרו חז"ל בצדיקים. ככה אמר משה עם נושע בה' וגו' רצונו שהי"ת בחסדו יושיע עמו בתתו לפניהם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון לקנות חיי העוה"ב ולעשות נשמתם נצחית מה שלא יאונה לשאר העולם הואיל ולא נברא האדם לתכלית זה כאשר אמרנו. ותשובת מהרי"א אשכנזי אינה מספקת באמרו שברא ה' העולם בשביל האדם לעשות נפשו נצחית האפס שלא למנוע טוב מבעליו. שא"כ למה התעכב הי"ת לברוא עולמו עד הנה שלו להתעסק בפעולה ישרה כזאת? גם כמה אומות מלוא עולם ברא ה' ואין בם מה שתוכל להיות נצחית ולהם לא ניתנה התורה והמה יזבחו לשדים לא אלוה ולשמש ולירח ולכל צבא השמים לשור או לטלה וכדומה? ויהיה זה כאלו מלך בחפצו לבנות בית לשבתו יבנה אלף ערים ותהיינה חרבות מאין יושב ואין לבית ההוא צורך ותועלת מן הערים ההנה? הלא יהיה לבוז וכלימה! ככה אם ברא ה' עולמו לתת טוב להולכים בתמים יצא לנו הפעולה נגד המכוון! כי איך תקרא פעולה טובה אם לפעולתה תארענה תקלות רבות ובטל הטוב במיעוטו שיברא הי"ת אלפי רבבות נפשות וכלם תאבדנה ברשעתם לקנות נפש יחידית? הלא יתהלל במתת שקר! ואין לעשות רע כללי כדי שממנו יצא טוב פרטי. אמנם הדבר מבואר כי לכל העם בשגגה (ה) וזהו מתנאי החיים האלה שכל נברא ישתדל להתגדל ולהתרומם ותפעם רוחו לדבר גבוהה גבוהה על מצבו. ואין איש מאנשי העם השפלים והנבזים שלא יחלום בסעפים ובחזיונות להתנשא על כל בן גילו ויתנבא גם הוא בתוכם. וכזאת וכזאת נסינו בכל האדם אשר על פני האדמה. וככה החיה וכל בהמה שור שה כשבים ושה עזים בדמיונם יאמינו גם המה שהעולם נברא בשבילם. וכאשר יתעסק האיש בגידולם להאכילם במרעה טוב ושמן אינו אלא לתועלתם. ולפי האמת הדבר הוא שיהיו הנה להם לאכלה וכל כיוצא בעולם המשוגע הלזה ממראה עינים ומדאבון נפש

ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל

ראיתי לסתום החזון והמאמר בחתימת הדברים האלה ובעת צאת הקץ לדברי רוח אשר החילותי להתבונן בנוראות ה' ובפעולותיו. בהלו נרו עלי ראש עמו לפעמים בנבואות באותות ובמופתים. ויחיינו אח"כ ימים ושנים אין חזון נפרץ לא נביא ולא מורה צדק. ונראה הדבר עול וחמס בחוק אלוה ומשוא פנים. כי אין ספק שהעולם כלו אלו יביטו בנפלאות ה' ואת היד הגדולה הלא יפנו כלם אליו ויטו שכם אחד לעבדו. והי"ת על לא יאבה להגלות ולהראות להם אות או מופת הוא הסב את לבם אחורנית והנה הדור אשר כאלה לו וזכה לראות מופתים בשמים ובארץ לא היה לו ליחשב לזכות ולא היה ראוי לשכר בשמעו את דבר ה' ובהסתכלו בפעולות הנוראות. ובהפך מי שלא שמע כזאת ולא ראה כאלה לא היה ראוי לקבל עונש באשר לא האמין לדברי אדם המספרים לו דבר ישן נושן מן הנסים שעברו נגד הטבע מעשים אשר לא יעשו לא יכילם שכל האדם ולא יצויירו בדעתו בנקל. וידוע (ט) שלא יכריח האדם אל אמונת דבר כח הנשמע והמסופר מאשר אירע בשנים קדמוניות כאשר יובילהו כח הנראה