מלאכת מחשבת חלק ב שסט

למושב השכלים הנבדלים בשמים ממעל. וכשישראל עושין רצונו של מקום יורידו שכינתו בתוכנו ושכן בתוך בני ישראל ובהפך כשאין עושין רצונו תתרחק הימנו ותגביה עוף ועולה למעלה כדברי חז"ל. הנה בעזרת ישראל ובסעד מעשיהם הטובים הקב"ה בענותנותו רוכב שמים וישתתף עמנו עד לארץ מתחת. אמנם כשאין עושים רצונו של מקום תתגאה שכינת ה' עד שתלך לה אל שמי שחק ותעזוב אותנו

אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה'

אין ספק אצלי (ו) שאין העולם השמים וכל צבאם נבראו בעבור האדם כאשר חשבו רבים גם מבני עמנו. וברור הדבר שכל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו כדברי חז"ל. ואף כי נמצא לפעמים בדבריהם דבר שיתנגד אל המאמר הזה אין רצונם כפי דעתי ללמדנו ההפך אלא להעמיק בלבנו אהבת ה' ושנחשוב שבר כל אלה לשמשנו כדי להגדיל חמלתו וחסדיו עמנו. שאינו דומה מה שינתן מן הטוב בכלל אל הרבים לאשר יתננו בפרט לאיש אחד כאשר וכתבנו בפרשת כו תבוא. וכאשר נשיב אל לבנו שברא ה' כמה עולמות ליתרון האדם ולתכלית יצירתו הלא יתרומם ויתנשא בנפשנו גודל רחמי ה' וחסדיו עם הבריות קרוצי עפר רמה ותולעה. ובסגנון זה כתבו חז"ל בסנהדרין לפיכך חייב כל אחד ואחד לומר בשבילי נברא העולם. יטוב להשקיע האמונה הזאת באזני ההמון. אמנם האמת יורה דרכו שנבראו העולם והיצורים בתוכו לדבר עליון נעלם מידיעתנו לדבר הצפון אתו ית' וא"א שיהיה אלא לסבה טובה וראויה להשכלתו ברוך שמו. ונוצר אם כן האדם לעבוד אל העולם ולא העולם אליו כאשר הפליא עצה הגדיל תושיה בזה הרב המורה. ואל יבהילוך דעות קצת המתקדשים והמטהרים מבני עמנו גם לכל אשר ידברו אל תתן לבך באמרם כל מה שנברא נוצר לסבת האדם. וזהו הבל ורעיון רוח כאשר כתבו בזה באר היטב. לבד ראה זה מצאתי להוסיף ולומר כי אם כל העולם נברא בעבור האדם הנה מצאנו כמה ברואים אין צורך לאדם בהם כמו כל הכוכבים ורוב ברואי המים וחית השדה. הלא רבים מהם עזר כנגדו ואויביו להמיתו ולייסרו! ולמה נוצרו הפרעושים בגוף האדם והבהמה? וכמה יתושין באויר במים ובעפר על לא סבה וצורך לעולם בהם? והתבונן כי (ז) כל הברואים במלחמה תדירית זה יגרש את זה וזה יעמול להשמיד חבירו וכלם ברעה את האדם להשחית. זה חלקו בכל ימי הבלו לנוס ולהנצל מתהפוכות שונאיו. הלא צבא לאנוש עלי ארץ לברוח מן החיות שלא יטרפוהו מן המקרים לא יבהלוהו מן המים ונהרות לא ישטפוהו מן האש לא תאכלהו אש לא נופח מן המפולת באדמה וגם האויר אין מעצור לרוחו והוא אויב לו ומבקש רעתו בחום וקור יובש קרת וכפור יולידו בו כל חלי וכל מכה וחפוש. ומי לנו גדול ונורא בשונאיו מהאדם עצמו? כל אחד ישתדל להכרית חבירו בממונו והונו וחייו ופני הדור כפני הכלב. וכאשר ישתדל האדם לברוח מכל אויביו מסביב לא יתנוהו השב רוחו אויבי איש מחשבותיו וכליותיו לא ישליו ולא ישקוטו ונפשו עליו תאבל יתאונן אדם חי ואין שלום בעצמיו כידוע. ואיככה כל הדברים נבראו בעבורו?! גם אשאלך אם כל העולם כלו נברא בשביל האדם אם כן האדם מוכרת להבראות והוא התכלית שעלה במחשבה לפניו כי אם לא יברא האדם אם כן כל העולם לאפס ולשוא וראוי לחזור לתוהו ובהו? והיאך נמנו וגמרו ב"ש וב"ה נוח לו לאדם שלא נברא איך יתקיים העולם בלי תכליתו? ואם תאמר שנות לו לעולם גם כן שלא נברא מדוע לא אמרו ככה חז"ל? אלא שנוח לו לאדם! ועוד שאם כן נתת פעולת ה' להבל וריק אם טוב שלא נפעלה ויפה העדרה מהווייתה ואנחנו שמענו קיים במאמרו (בראשית א') וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד? ואל תענני כי כן יקשה אל מול האדם