מלאכת מחשבת חלק ב שסה

אם יתכן שכל יושבי הארץ ההיא יצטרכו לעבוד אלהי אמת ואם לא יאבדו וזהו נגד הנראה? אלא הדברים ככתבם שא"א לעמוד בלי אמונה בה' תהיה איך שתהיה והשומרונים ההמה כזה עלה על לבם לבלתי שמוע קול אלהים בהחלט וזהו שאמר (שם) לא יראו את ה' על כן שלח ה' בהם את האריות עד שנמנו וגמרו לקבל עליהם אמונה ואז ישבו על הארץ לבטח (שם) ויהיו הגוים האלה יראים את ה' ואת פסיליהם היו עובדים כי מ"מ קבעו אמונה בלבם ליראה את ה' הנכבד אף אם לא עשו כמעשינו הואיל והאמינו בסבה הראשונה ראוי לחמול עליהם לבלתי השחיתם. הנה כי כן אמר ה' בשירה הזאת כי כאשר ישראל יגיעו אל מדרגה נפסדת כזאת להיות בנים לא אמון בם ויקניאו ה' יתברך בלא אל ר"ל שיאמר נבל בלבו אין אלהים ראוי שיקדח אש באפו ותיקד עד שאול תחתית ותאכל ארץ ויבולה ותלהט מוסדי הרים עד להשחית ואין מציל

פן יאמרו ידינו רמה וגו': כי גוי אובד עצות המה וגי': לו חכמו ישכילו זאת וגו'

הנה (יד) החכמה הנקנית בראיות קודמות היא החכמה אמיתית. אמנם בדברים האלהיים אין רשות לנו להשכיל במוקדמות ודי לו לאדם שידע הדברים מן המאוחרות. כאשר נכיר מציאות ה' ממעשיו ככתוב (תהלים י"ט) השמים מספרים כבוד אל וגו' ודברנו מזה בסוף פרשת חוקת. על זה נתרעם הי"ת כי הגוים האלו האומרים ידנו רמה ולא ה' פעל כל זאת עד שלא הכירו אלהים אפילו מן הפעולות בהכרח גוי אובד עצות המה ואין בהם חכמה ותבונה. ואלו חכמו ישכילו זאת לפחות להבין אמרי בינה מן המאוחרות והפעולות אם לא מן המוקדמות ויבינו לאחריתם להשכיל הדברים מן האחרית רצונו מן הפעולות ולידע שיש אלוה הפועל כל זאת

איכה ירדף אחד אלף ושנים יניסו רבבה וגו': כי לא כצורנו צורם ואויבינו פלילים

אינו דומה המוכר מה שימכור בדברים למסגירו ביד הקונה כי הראשון חסר ההקנאה והמשיכה. על כן אחד ירדוף אלף כאשר ה' מכרם. אמנם כאשר הסגירם אחד יניס חמשה אלף ושנים רבבה. והטעם שדין הי"ת אינו כדין בשר ודם האדם דן אויבו למיתה אינו חוזר בו אחר גמר דין. והי"ת רחום ורב חסד אף לאחר גמר דין חוזר ואין כל דבר שעומד בפני התשובה באופן שכאשר לא הסגירו עדיין ונפטר למיתה עוד יש תקוה לאחריתו וניצל. ולכן יתן ה' הפרש רב בין הנמכר ירצה הנדון אל אשר כבר הוסגר מה שאין כן בשופט הארץ וזהו שאמר כי לא כצורנו צורם כדמות הפלילים שאינם חוזרים מן הדין העשוי

אם שנותי ברק חרבי ותאחז במשפט ידי אשוב נקם לצרי ולמשנאי אשלם

אדם המתנקם מאויביו אין די לו להשיב גמולם בראשם אלא שבעתים ישיב אל חיקם תשלומי כפל. זאת ועוד אחרת כי בנקמתו יאמין לעשות משפט ודין באויב אשר הרע לו. אולם הי"ת יעשה משפט ודין כדי להתנקם וישיב גמולו ולא יותר ד"א כי עונש הבא מאת הי"ת הנו טוב לנענש וגזרה מן השמים היא שכר לנו וכל מאי דעביד רחמנא לטב. ראה ראינו צרות רבות ורעות יבואו על איש יחשבם לרעתו ותהיינה סבה שינצל מפניה מן המות ומרעה גדולה או מעונש הנפש הנצחי וזה ידוע. על כן אם תאחז במשפט ידו ישיב נקם לצריו ויענישם אמנם באותו פועל ישלם לשונאיו מה שהרע להם ויתן להם תשלום גמול בדרך אחר

כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא אל הארץ אשר אני נותן וגו'