מלאכת מחשבת חלק ב שסב

ברוחות הטומאה להחזיר נפש האדם אל קרבו ואף כי צדיק כענין שאול ושמואל (ש"א כ"ח) ודברים כאלו? עד שאמרו חז"ל שמכחישים פמליא של מעלה! וכמה נפלאות סיפרו בענינים אלו ואם לא ראינום. כענין שרי היד ושרי הצלוחית ואנשים שנכנסה בהם נפש אדם שכבר מת יוציאוה בעל כרחה בסיגופים והשבעות כל הקרב אל המלאכה יהיה יהודי או מכל עם ועם ודומיהם מהדברים לא יכיל השכל סבתם. ויהיה ההכרח א"כ שרוח האדם אחרי המות ישאר סכל כשהיה בדבר האמונה האמיתית כאשר שמענו את שמע הרוחות הנכנסות בבטן החי אם יהיה רוח איש יהודי או נכרי ישאר גם שמה במנהגיו ואמונתו הקדומה?! דבר שאי אפשר לעמוד עליו ולדון עם מה שתקיף ממנו מתבונתנו – ועתה בני שמע בקולי אם חכם לבך תאזין ותביט לאשר הצענו בסוף פרשת שלח בענין איכות נפש האדם כפי המחקר החדש. חכם בני ושמח לבי והשיבה חורפי דבר הצועק לשעבר אומר וגומר ומקשה עורף (ב) להאמין במציאות המומר והצירה בנבראים ושבלתם לא תהיה אמונתנו שלמה. לעת כזאת הגעת למלכות החקירה עד מקום שידך מגעת. רק בעיניך תביט כי שקר נחלו אבותינו לא יועילו ולא יצילו בהסכמותיהם מה שיקשה עד הנה בכל הכתוב למעלה. לולי האמנתי לראות להרים מכשול מדרך בבנות לי בית נאמן בשלילות הצורות ויהיו ידי אמונה כתבנית אשר אתה מראה. בו תצליח את דרכיך וישקוטו מחשבותיך על אדני הנחותינו ואמונתך בקהל קדושים. כי אמנם בהשיבך אל לבך שיקרא (ג) עצם רוחני כאשר יגיע למדרגת הדקות עד שלא יוכלו לפעול בו דברים גשמיים שבינינו תתיישב בשכלך בנקל הוויית ואיכות השדים והרוחות. ואם תעמוד נפש האדם ככה בלי הגוף אחרי הפרדה במושב בל יוכלו יגעו בה הפכיים להפסידה וע"כ תקרא רוחנית ובלתי נפסדת לפחות מהפוגעים חמריים אין המנע שימצאו רוחות בדמותה בצלמה נבראו מאת הי"ת לתכלית מה כאשר נבאר ויעופו וישוטו באויר ובמה שלמעלה ממנו לעשות רצון קונם. וראוי שתדע יתד תקועה אשר עליה תכונן כל המאמר (ד) כי הנחת הפילוסופים והיא שכל מתנועע יתנועע. מכח מניע אחר אינה אמיתית והיא אחת מהתחלותיהם הנתונות בראש מחקר אריסט"ו והמודה עליהם נאחז בסבך הטענות לא במהרה ינתק ויצא לחפשי חנם מביניהם. והנני מלמדך להועיל מדריכך להאמין שלא כל מתנועע יתנועע מכח מניע אחר. ושלבני אדם נתן ה' בחסדו הבחירה והרצון בשכלם באופן שרוחו יניע את עצמו ופעולותיו בלי מניע אחר. ואחר שקיימת את הדבר הזה ראוי שיפרדו (ה) המתנועעים לשתי מחנות הא' המתנועע בהכרח והב' המתנועע ברצון ומשם יפרד זה המתנועע ברצון והיה לשלשה ראשים למתנועע לטוב או לרע ולמתנועע לרע ולא לטוב ולמתנועע לטוב ולא לרע. המתנועע בהכרח יתנועע כרצון המניעו לדמות האבנים המתכות והצמחים וכיוצא. והמתנועע ברצון יתנועע מעצמו אם לפעולת הטוב או לפעולת הרע ולזה הורשה האדם שיהיה ראוי לשכר או לעונש. ואם יתנועע מעצמו לפעולת הרע לבד לזה נבראו השדים ורוחות הטומאה כל מאוויים ודבקותם אל הרע. והמתנועעים אל פעולת הטוב לבד אלו מלאכי עליון כי אינם יודעים לעשות רע. וגם כל אלו אם יחטאו במיני הפעולות אשר הוכנו בין לטוב ובין לרע ראויים המה לעונש. ודבר כזה ידוע ומבואר בפי חכמי התלמוד אפקוהו לגבריאל ומחווהו שתין פולסי דנורא ורבים בדבריהם אין צורך להתעכב בזה. לא שיוכלו לעשות מה שאינו בסוג בחירתם אלא שבפעולת הטובות או הרעות כבר יש להם מקום לטעות בבקשם להטיב או להרע יותר ממה שהיה ראוי באותו פ' ובאותו מקום. (ו) הנה האדם בעל רשות ומזומן להתנועע לאשר יחפוץ אם לטוב או לרע והבוחר בטוב ומואס ברע רשאי לזכך נפשו ולהדק אותה הדק היטב לשלימות האפשרי עד שבצאתה מן החומר תדמה למלאך ותהיה מגמתה ותאותה לטוב תמיד כאשר הורגלה בחיים חייתה.