מלאכת מחשבת חלק ב שנט

בשופטים (ב') גם אני לא אוסיף להוריש איש מפניהם מן הגוים אשר עזב יהושע וימת למען נסות בם את ישראל השומרים הם את דרך ה' וגו' הפירוש בעיני מבואר כאשר כתבתי בפרשת מסעי. שיהושע בהסכמת ה' עזב הגוים ההם לבלתי הורישם כדי שגם דור אחרון יזכה במצות ה' אשר צוה להוריש את העמים ואלו הוריש כלם יהושע לא ישאר אל האחרונים מקום לקיים מצוה זו. וכן הכתובים שמה (ג') קורים והולכים לתומם ויהיו לנסות בם את ישראל וגו' ובני ישראל ישבו בקרב הכנעני וגו' כלומר והם לא עשו כן אלא נתחתנו בהם וישבו בקרבם. ועוד יש לפרש למען נסות בם את ישראל שיהיה להם מורא מן הגוים אשר סביבותיהם ולא יבעטו בה' ואם יפשעו יהיו לשבט אפו וימסרם בידם עד כי ישובו אליו. כי כן קרה להם בימי השופטים. וגם זה מרחמי ה' שלא לכלותם במגפה. כאשר בחר דוד (ש"ב כ"ד, דה"א כ"א) שלא רצה לימסר ביד אויב והיה לרעתו. ולא יעזרו הרב מה שהביא מתפלת דוד המלך ע"ה (תהלים קל"ט) חקרני אל ודע לבבי בחנני ודע סרעפי. באמרו שזאת היתה תפלת שוא ובלתי צריכה אם היתה ידיעת ה' מקפת בכל קורותיו העתידות למה יגרע מכל האדם אשר על פני האדמה? אלא שהתפלל שיעשה לו לפנים משורת הדין כאשר לכל צדיק גמור שיפנה לדעת מעשיו ואין אלו אלא דברי רוח כי נצטרך לומר שדוד חשב עצמו צדיק גמור ולא כסתה כלימה פניו לאמרו פנים בפנים לפני ה'! והערתו אינה קושיא כי כן המנהג בכתובים לבקש מעת ה' מה שכבר עשה ועושה בכל יום (ש"ב י"ו) אולי יראה ה' בעיני (מ"ב י"ט, ישעי' ל"ז) אולי ישמע ה' אלהיך ואין ספק שכבר ראה ושמע. ואין צורך להאריך בזה גם אשר הביא למשען לו מן הפרשה הזאת שאמר כי ידעתי את יצרו אשר הוא עושה היום בטרם אביאנו אל הארץ אשר נשבעתי. ובחר להוציא מזה שהי"ת לא ידע שהיה להם לחטוא אלא מכח הקושיא כי ידעתי את יצרו. גם זה הבל. כי אם כן יכחיש שהי"ת ידע עתידות הרבים ושל כל האומה וזה מתנגד לכל הכתוב בתורה ודבר שאין הדעת סובלתו. ועוד שאם כי ידעתי את יצרו הוא טעם למה שאמר וקם העם הזה וזנה למה לא כתבו אחריו מיד והפסיק בנתים בפסוקים עד שאמר כתבו לכם את השירה וגו' וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו כי ידעתי את יצרו וגו'? ותשוב ותדע שלא אמר כי ידעתי את יצרו ואת רוע לבבו גם מה שאמר אשר הוא עושה והיה לו לומר לפי דבריו כי ידעתי את יצרו הרע אשר היום בלבבו? אולם באמרו אשר הוא עושה ולא הגיד כדת מה לעשות אין פירוש הדברים כאשר חשב. אלא לדעתי אין זה טעם למה ידע שיחטאו אלא למה נכתבה השירה לעד. והטעם (יא) כי איש יזכור תמיד מה שיצטוה בסבר פנים יפות בזמן אשר יצפה איזה תשלום גמול או שכר על הדבר המצווה. לא כן ביום רעה ועונש כי לא יזכור בימי החושך המאמר והציווי וישכחהו וכחלום יעוף מזכירתו. על כן עתה ראוי להשים בפי העם השירה ביום שידובר בו לתת להם את ארץ כנען והנם על אם הדרך לבוא שמה לרשתה עתה יקבלו צווי הדברים בלב שמח ובנפש חפצה ולא תשכח מפי זרעו הואיל ואני ידעתי את יצרו אשר הוא עושה היום לקבלם באהבה על כי עתה הוא בטרם אביאנו אל הארץ אשר נשבעתי ושכרם לפניהם ואלו אחר שהבאתים לא היו מקבלים ולא זוכרים אותה בודאי. לפיכך שימה בפיהם מיד ולא תאחר לאחר שינחלו את הארץ. (יב) ומה שהובא בתורה כמנגד אל דברינו באמרו (בראשית ו') וינחם ה' כי עשה את האדם (ש"א ט"ו) נחמתי כי המלכתי ודומיהם אין הכונה בהם חדוש הרצון אחר התחדש בו ידיעה ממה שלא ידע קודם. כי נאמין א"כ בפעולותיו הטעות והשגגה ולא תהיה פתיות גדולה מזו בשכלנו! אלא יהיה מאמר פעולת ה' כפי השתנות פעולות האדם. ולא יקרא שנוי בהשגת הפועל כאשר המשפט להשנות הפעולה לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו. והנה לך משל בזה למלך ייטיב לעבדיו לכלם נתן לאיש חליפות