מלאכת מחשבת חלק ב שנז

בכל ויד כל בו וכתוב (ש"ב י"ב) הנני מקים עליך רעה מביתך וגו' (בראשית י"ז) ואת בריתי אקים את יצחק (ש"ב ז') והקימותי את זרעך אחריך וגו' (שם) אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן. וחלומות יוסף ואחיו שמכרוהו למצרים ברשותם ואין מכריחם סבבו שירד מצרימה למלוך והיה אפשר שלא ימכרוהו בהיות בידם הרשות למכרו או להרגו הכה מחוייב שהי"ת ידע שימכרוהו. וככה בדוד נאמר (ש"א כ"ג) היסגירוני בעלי קעילה [וגו'] ויאמר ה' יסגירו ורבו כאלה במקרא. ואיככה יברח מן הכתוב מבשר ואומר (בראשית ט"ו) ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עון האמורי עד הנה והנה האמורי היה לו רשות שלא לחטוא עד שלא יהיה שלם עונו באותו דור. וכבר גם הרב עצמו פירש שם שלא נתמלאה סאתו כדברי רש"י. וכשאמר (לעיל ל') והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה וגו' ושבת עד ה' אלהיך וגו' ושב ה' אלהיך את שבותך הודיעם שישובו בתשובה ושיגאלם וכל זה דבר הרשות וכל התורה והנבואות בסגנון זה ומה שיעד בענין התולדה וזאת מסובבת מיצר לב האדם ואין מכריחו כאשר בישר (בראשית י"ז) לאברהם שופטים י"ג) ולאשת מנוח (מ"ב ד') (ולבן הצרפית) [ולשונמית] וכל אלו ודומיהם אם לא נזדווגו לנשותיהם או נשותיהם להם כי כל אלו פעולות הבחירה לא יתקיים מאמר ה'! וראוי בהכרח לומר שהי"ת ידע מה שיעשו ברשותם ושיזדקקו לנשותיהם עד שתהרינה. וכן כל כיוצא בזה מן הדברים והיעודים שבתורה. עוד אשאל איככה נוכל להאמין שהי"ת יוכל לידע אבל אינו רוצה לידע (ו) כי אם הידיעה בדבר חסרון שלמות בהי"ת תהיה חסרון אף אם תוכל להיות בו! כאשר אמרו במחקר שאם הי"ת ירצה לברוא אלוה אחר כמוהו או למות וכיוצא מן הדברים שא"א לאומרם ולא יהיה גנאי ודופי לרוממותו מבואר שלא יוכל לעשותם לא בלבד שאינו רוצה עד שנאמר שלא יאבה למות או לברוא אלוה אבל אם יחפוץ יוכל. כי מה שהוא מתנגד לחוקו וחסרון בכבודו בפועל יהיה כזה והותר גם בכח. כאשר אין התנגדות לדבר שהוא בכח שיוכל להיות בפועל. אע"פ שלא ידענו מה נחשוב היות חסרון בו ית'. כי המדות הפחותות לערכנו אינם דופי לערכו. והקנאה והגאות ודומיהם הנה מדות מגונות לבשר ודם מ"מ הי"ת מתואר גאה ורם אל קנא קנוא ונוקם. כי לא ידענו דרכי ה'. ולכן אין לשלול ממנו דבר מן הדברים בפשיטות וסייג לחכמה שתיקה בדבר הזה. ובשגם חשב הרב גנות בהי"ת שיפנה אל ידיעת העתידות יהיה אליו לעג וקלס שיוכל לידעם. ולא עוד אלא שתהיה זה סכלות גמורה להאמין גם באדם עצמו. הואיל ומאמר הזה לא יפול אלא בגדר הפעולה שהיא חוץ לאדם שיוכל לפעול ולהוציא אל הפועל מה שמקדם היה בו בכח. אמנם בידיעה שהיא בשכל כאשר יוכל איש לידע הדבר היא היא הידיעה עצמה ק"ו למלך הקב"ה (ז) שידיעתו היא עצמותו ואינה בשכלו אלא בו איך יאמר אומר שיש בו יתברך ידיעה אבל אינו יודע או אינו רוצה לידע כי הכל אחד אם לא תתן מום ותפלה בידיעתו ותאמר שאין ידיעתו כוללת כאשר יחסר ממנה איזה פרטי! וכשתעיין עיון היטב בדבריו תבין שלא לבד גזר אומר שהקב"ה לא ירצה לידע אלא שאינו כדאי להביט כלל בעתידות ושאינו צופה אלא מתוך חקירת המעשים שעברו ושעוברים בהווה. ותהיה אם כן חקירה כזאת ידיעה מן המאוחרות כידיעת האדם שאינה שלימה. כי איך יוכל ה' לדין על דרכי איש לעתיד ממה שעשה לשעבר הלא יתנחם צדיק מצדקו ועשה עול וישוב הרשע מרשעתו? ועל חלומותיו ועל דבריו היה מן הראוי שמעולם הרשע לא ישוב מדרכו הרעה והצדיק לא יוכל להרשיע. דבר שהשכל והמציאות יכחישנו! (ח) וגם אם תהיה ידיעת העתיד חסרון בכבוד ה' וביקרו לידע ולהסתכל בפרטים מה שיעשו לעתיד לבוא יהיה יותר חסרון שלימות בו להסתכל בפרטים שעברו ושעוברים הואיל ולפחות ידיעת העתיד נכבדת מידיעת העבר כי זו מן המאוחר וזו מן הקודם כידוע.