מלאכת מחשבת חלק ב שנה

ההם כל איש יראתו בחיקו ובקרבו הוא יושב יזנו גם המה אחריהם. ולא שיעבדום לאלילים אלא שיהיה לבם נוטה למנהגם כי כן דרך הזונים באמרם גם אנו רצוננו לראות את מלכנו ירצה שייטב בעיניהם נימוס והרגל הגוים להציב להם ציון. ולהעמיד שכינת דמות האלוה בתוכם זהו שאמר וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ הרצון שילכו אחריהם ויתאוו תאוה למנהגם אשר הוא בא שמה בקרבו כלומר שאלהי נכר הארץ ההיא הוא מונח בתוך כיסם ותמיד בקרב הארץ הוא יושב לא כאלהינו אלהים חיים ומלך עולם אש אוכלה קול דברים אתם שומעים ותמונה אינכם רואים. ובזה מעלה אני עליהם כאלו עזבוני והפרו את בריתי שכרתי אתם שלא להסתכל בתמונה וצורה לכרות ברית לצורות להיות כל שעה אצלם כבעל זבוב. ולפי שהרהור עבודה זרה הקב"ה מצרפה למעשה דכתיב (יחזקאל י"ד) למען תפוש את ישראל בלבם כדאמרי בקדושין על כן מיד ביום ההוא וחרה אפי והסתרתי פני מהם והיה לאכול אע"פ שביום ההוא באשר הם שם לא חטאו אלא במחשבה. והנה ישראל לא ישימו על לב לומר מדוע אירע לי כך אין זה כ"א מרוע מחשבותי מחשבות און שאמרתי איכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם מונח בתוכם מי יתן ואעשה כן גם אני על כן באה אלינו את הצרה הזאת. הנה הוא לא כן ידמה אלא עוד טומאתו בו לחשוב שבאו הרעות על כי אין אלהיו בקרבו פי' על כי אין דמות האלוה לו בתוך ביתו כדרך הגוים להצילו מרעתו. הלא על כי אין אלהי בקרבי בביתי ובחומותי מצאוני הרעות האלה. ואמר ביום ההוא גם בזה להודיענו רוע לבבו כי אף ברגע הצרות לא ישוב ממחשבתו הרעה באופן שאף ביום ההוא ירשע ויפשע באמונתו הנפסדת ככלב שב על קיאו. הלכך ראוי שהי"ת יכפל צרותיו וענשו והסתר יסתיר פניו ממנו שתי פעמים. כי שתים רעות עשה ישראל אחת לחשוב תועה על ה' ולבקש התמונות לחברתו והשנית כי פנה אל אלהים אחרים וכאשר באו הצרות עליו לא פנה אל עונו אלא אל אלהים אחרים ירצה שחשב שבאו לו על חסרון תמונת האלוה שלא היה בחיקו ובקרבו. גם הי"ת ילך עמו בקרי ותחת כי אהב הצורות ואיוה אותם למושב לו בתוך ביתו הוא הסתר יסתיר פניו ממנו מכל וכל באופן כי ישכח מפיו ולא יראנו גם בשכל ובמאמר העיון

וחרה אפי בו ביום ההיא ועזבתים והסתרתי פני מהם והיה לאכול

יקשה השינוי מלשון יחיד ללשון רבים וחרה אפי בו ועזבתים וגו' והיה לאכול? אלא לפי שאמרו חז"ל שאין השכינה שורה אלא על רבבות אלפי ישראל ובזמן שהיחיד חוטא הכריע את כל העולם כלו לכף חובה וגורם לשכינה שתסתלק מישראל. ואלו הקב"ה לא הסיר שכינתו מן הרבים לא היה היחיד נענש בחטאו כי עדיין שכינת ה' על הקהל ההוא אשר היחיד שוכן לשבטיו על כן איש אחד יחטא וגורם לשכינה שתסתלק מישראל הרבים להענישו בעונו. הנה עתה ידבר ביחיד הפושע וחרה אפי בו ביום ההוא ואצטרך לסלק שכינתי מן הרבים כדי להענישו ועזבתים והסתרתי פני מן הרבים עד שהיחיד יקבל ענשו והיה לאכול וגו'

כי ידעתי וגו' וקראת אתכם הרעה באחרית הימים כי תעשו את הרע בעיני ה'

כי אין הפורענות ממהרת לבוא ואין נעשה פתגם הרעה מהרה על כן מלא לב בני האדם בהם לעשות רע. והטעם שלא יתבטל רשות האדם כאשר אמרנו פעמים ובפרט בפרשה הקודמת. לכן אמר משה ידעתי שאם תשחיתו דרכיכם יקרא לכם הרעה לא תכף אלא לאחר זמן באחרית הימים וזה יסבב שתאמינו שאין שכר ועונש ועוד תוסיפו סרה ותעשו הרע בעיני ה' וגו': ד"א להבין אמרי בינה למה כפל באמרו כי תעשו את הרע אחרי שכבר אמר השחת תשחיתון וגו'? ואיך ידע