מלאכת מחשבת חלק ב שנג

אחריו זקני ישראל לכבדו ולנשאו ברוב עם. אמנם כאן הוא לבדו ואין איש! אתו כי רצה להודיע לבני ישראל שבטלה ממנו המלכות וניתנה ליהושע ואין לו להתנהג עוד בתכשיטיה הואיל וניטלה השררה ממנו. על כן הלך הוא בכבודו ובעצמו סביב למחנה ישראל לבדו כאחד העם לדבר את כל הדברים האמורים בפרשה שלמעלה ולא כמנהגו נהג לישב באהלו כמלך בגדוד וילכו לשמוע דבריו אהרן והזקנים והמה ילכו ללמד את בני יהודה קשט דברי אמת כי כן יאות למלך כמוהו. אכן עתה שמלך תחתיו יהושע כיון משה בזה להראותו לבני ישראל בהלכו סביב לדבר דבריו אליהם וכדי שלא יתמהו איש אל רעהו איך מלך שר וקצין יתבזה בעיני המון עבדיו! אמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום היום מלאו ימי ושנותי ואינני עוד מלך עליכם לא אוכל עוד לצאת ולבוא יהושע הוא עובר לפניך ולו אך המלוכה לימוד אל קציני עם ועם שאל יתפשו ברבנות וירע בעיניהם לעזוב השררה (א) אבל ידעו להתנהג בה בעת גדולתם וידעו לעבוד כאשר ספו תמו ימי הפרנסות כאלו לא נתלבשו מעולם ממעיל הגאוה והרבנות

כי ה' אלהיך הוא ההולך עמך: מה שחזר בדבר הזה וכבר אמר ה' אלהיך היא עובר לפניך? טעמו של דבר כי הקב"ה בעון העגל הבטיחם לשלוח לפניהם מלאך (שמות ל"ג) כי לא אעלה בקרבך. והוא ילך לפניהם כמו שנאמר (שם) פני ילכו והניחיתי לך רצונו יסכימו פני וילכו קודם נסיעתכם לתור לכם מנוחה אבל לא אשב בתוך המחנה, והועילה תפילת משה שתלך שכינתו לפניהם וגם בתוכם כמו שאמר (שם) אם אין פניך הולכים כלומר בתוכנו ויעתר לו ה' ואמר גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה שמתנה עובה אינה חוזרת וגם את זה לעומת זה עשה האלהים בא בתוכם והוא עובר לפניהם וגם את המלאך שלח. זהו אמרו ה' אלהיך הוא עובר לפניך יהושע הוא עובר לפניך כאשר דבר ה' ירצה אע"פ שהי"ת יעבור לפניך מ"מ לא איש אל ויכזב ותאות ה' גם שניהם גם הבטחתו ראשונה שיבוא גם המלאך בתוכם יהושע הוא עובר לפניך כאשר דבר ה' ושלחתי לפניך מלאך ולא מיבעיא הי"ת ילך לפני כם ושישלח המלאך אלא עוד בה שלישיה שגם שכינת הי"ת תבוא בתוכם כאשר בקש משה. לכן חזר ואמר כי ה' אלהיך הוא ההולך עמך לא ירפך ולא יעזבך

ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעיני כל ישראל חזק ואמץ וגו' ואתה תנחילנה אותם

מה שנראה מן השינוי וההפרש בין דברי משה ליהושע ובין דברי ה' אליו בפרשה למטה בעל כלי יקר השתדל לתקן. ואמנם יש בדבריו גמגומים כלם נכוחים למבין על כן אחוה דעי אף אני, כי באמת ספר דברים כלו דברי תוכחות לישראל ויותר וביותר בפרשה הזאת באשר הוא סוף דברי משה להפטר מן העולם וידענו כי מלת עם תורה על הפחותים שבישראל עם נבל ולא חכם גוי שאינו מקבל מרדות שופטים את שופטיהם ורוצים להיות חבירים לראשיהם. ועד היום הזה כל ישראל יש להם חלק זה ואינם מכירים עבד שלטן על ראשם באמרם גם הוא עברי כמונו. וזאת תורת הצרעת ביניהם תהיה סבה לבל ישמעו איש לרעהו ואוי לבית שכלם ראשים. ועם כזה קשה להשתרר עליו ולמשול בו. וצריך למנהיג שיתחזק ויתאמץ למלוך על ישראל בחימה שפוכה ליטול מקל ולהכות על קדקדם כדי שישמעו וישימו על לב ומורא יעלה על ראשם. והנה משה רצה להוכיחם בדבר הזה כמו שאמר למטה כי אנכי ידעתי את מריך וגו' שיבושו ויכלמו מכל אשר עשו ויקבלו את יהושע עליהם. ואגב חדא תרתי בקש משה להודיע ליהושע שעבדות הוא נותן לו לא שררות והמכשלה הזאת תחת ידו. על כן אמר אליו לעיני כל ישראל חזק וגו' כי זהו חיזוק היה צריך לעשותו בינו לבין עצמו אלא שרצה גם כן להוכיח את ישראל ובפעולה אחת יפעול שתי הכוונות. בצוותו ליהושע בפניהם חזק ואמץ כי