מלאכת מחשבת חלק ב שנא

ומה נעים להיות תמיד בחטא משפט מות ובזה לא תבאנה עלי רעות ואך שלום ואמת יהיה בימי כאשר אהיה בתוך העון ובכל עת שבשרירות לבי אלך. כאמרם לירמיה (ירמי' מ"ד) ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים וגו' חסרנו כל וגו' וכן דברי אשת איוב (איוב ב') עודך מחזיק בתומתך ברך אלהים ומות שיש לתמוה בדבריה כי מי יאמר לה שבקללו ח"ו הי"ת מיד ימות? אלא שהטעם כאשר אמרנו שהיא לגלגה עליו על רצותו להיות טוב וישר ולהיות תמיד בצרת נפשו כמנהג כל הצדיקים שאין להם שלוה בעולם הזה וזה אמרה עוד אתה כדרכך להיות תם וישר ולסבול יסורין החזק במדתך תמיד וברך אלהים ומות וכל ימיך מכאובים כאשר תהיה ממברכי אלהים והולכי בדרכיו ככלב שב על קיאו. הודיע הכתוב לענות כסיל כאולתו. ואם יש לך אדם יחשוב כדברים האלה אף הי"ת ילך עמו בקרי ומיד ישלח בו חרון אפו כי אז יעשן אף ה' וגו' ירצה ביום ההוא תכף לעבירה שלא ישתבחו בעיר אשר כן עשו ורבצה בו כל האלה ולא בזרעו על שלשים ועל רבעים:

ד"א (ג) כי אמנם שתכף אחר הפשע לא ידין ה' ויעניש האדם שלא יאמרו לכבוד עצמו הוא דורש ושהי"ת בעל נקמות נקום ינקום לכבודו נגד כל חוטא הואיל ומה יעשה לו אדם בפשעו ואם חטא מה יפעל לו? לכן הי"ת לא יחרה אפו על המורדים בו לדמיון בשר ודם יבקש לשלם גמולו בראשו אל אויבו אחר הפשע להראות העמים והצרים את נקמתו ולא יהרסו עוד לפשוע נגדו. והי"ת אינו כן אלא מאריך אף לרשעים על כי פשעיהם ומרדם אינם נוגעים בו. על כן יעניש כאשר הקול נשכח מהמרד והפשע לשפוט תבל בצדק בכל החי בכל בשר ויהיה הדין דין אמת עשוי ולא מצד נקמה להנקם. על כן כתוב בפרשה הזאת שאם יש לך אדם יאמין הואיל ולא יעניש ה' אחר העבירה מיד א"כ אין שכר ועונש מן השמים וכל רשע טוב לו כאשר אמרנו. אז הי"ת יעזוב מדתו וכדי להוציא מלב המינים דעת נפסד כזה אז יעשן אף ה' ויתפוש גם הוא בחרון אף כמדת בשר ודם ורבצה בו כל האלה עד כי יכירו כל הארץ בבירור שהי"ת מעניש על החטא לדמיון נוקם נקמות ובעל חימה. כיוצא בדבר כתוב (שמות כ"ב) וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים. כי אולם יש מקום להגיד ולהכריע שה' יתברך נוקם ומעניש על חטא כאשר יבוא העונש על האדם מדה כנגד מדה ועל דאטפת אטפוך. ואע"פ שהי"ת אין רצונו בזה שידע החוטא על מה העונש בא עליו לסבה שאמרנו מ"מ קשה בעיניו ענוי יתומים ואלמנות שישנה בזה מנהגו ויאחוז בחרון אף לדמיון הנוקם עד שיהרגם ויהיו בניהם יתומים ונשותיהם אלמנות וידעו ביחוד שעונש זה בא להם לנקמה:

ד"א והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי. פוק חזי מאי עמא דבר וסכלות מה להם כאשר ישבעו לשקר וידברו אחד בפה ואחד בלב יחשבו באולתם להונות בדברים ולבם לא נכון עמם למען כחש ויאמינו כי אין בדבריהם ממש ואין עול במוצא שפתם הואיל ובלבם לא כן יאמרו ואין מחשבתם צרופה לפיהם. ואולי כי כן יהיה מחשבת העם הזה אשר ישמעו את האלה הכתובה ויעשו עצמם כשומעים וכאלו ישבעו לקיימה אמנם בלבבם יביעו ידברו עתק וילחשו בקרבם להביא עליהם ברכה ולא קללה ויחשבו כי זה יעלה להם. והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי שיתברך ויקרא ברכה בלבו תמורת האלה לא זו הדרך כי לא תועיל מחשבתו ורבצה בו כל האלה וכהתל באנוש לא תהתלו בו

ואמר הדור האחרון וגו': ומה יאמר, גפרית ומלח שרפה כל ארצה. דרך קללה