מלאכת מחשבת חלק ב שמח

ורבוי והטובות בפרט והוא בהנה חושב עצמו ליחיד. באמרו עוד הנה הבאתי אשר נתתי לי מבשרך הכתוב כי כאשר תלך בדרך טובים כסדר הזה יאונה לך שתשמח באמת יותר ממה שהיית שמח אם חשבת הטובה על הכל ולא לך לבדך לפי שתחשוב לך לעצמך כל הטוב ההוא אשר ייטיב ה' לכל העם ושמחת בכל הטוב אשר נתן ה' לך ולביתך שתשמח כאלו נתן ה' כל הטוב לך ולביתך לבד ולא לאחרים ותאמין כי הטוב ההוא הוא לך לבד וכל הנהנים עמך כאלו הם עבדיך ואתה זן אותם ומפרנסם משלך. ועל כן אמר אתה והלוי והגר אשר בקרבך פירוש תשמח אתה ראשונה והלוי אשר בקרבך כי הם עבדיך וסמוכים על שלחנך: ד"א ארמי אובד אבי לא היה לו לומר אלא מאביד אבי ליישבו על פי הדרש שהרי אובד הוא פועל עומד בעצמו של פועל ככתוב (במדבר כ"ד) וגם הוא עדי אובד. לזה אחשוב לפי פשוטו שכיון אל תרח אבי אברהם שהיה ארמי אובד והולך לאבוד עובד ע"ז. ובא הקורא כמזכיר סדר תולדותיו שבימים ההם אביו היה ארמי נאבד ונשמד ואח"כ ירד אביו יעקב למצרים וכו' והקריבם ה' יתברך לעבודתו ופעם ידבר על תרח ופעם על יעקב וכל תולדותיו הוא מונה בסדר זמנים קודם לכן

וענית ואמרת לפני ה' אלהיך: לפי שאמרו חז"ל (א) כל המרים קולו בתפילתו הרי זה מקטני אמנה והטעם שכל מגמתו כדי שישמעו העברים שהוא מתפלל ומתכוין ויחשבוהו לאיש חסיד. ובהכרח צריך שעד הנה אינם חושבים אותו לכך הואיל וצריך לאמנה שיאמינו בו. וראי' אם כן שהוא מקטני אמנה שאינם מאמינים בו כאשר יבקש לעשות שיאמינוהו. על כן כל אדם יתפלל בקול נמוך שלא יחשדוהו למבקש אמונות. אבל כשאדם מתפלל בינו לבין אלהיו ואין שום אדם רואה אז יכול להרים קולו. ולכן פירש רש"י וענית ואמרת בהרמת קול כלומר כאן הותרה לו הרמת קול לפי שהוא לפני ה' אלהיך ולא ישב אדם שם

ולא תסור מכל הדברים אשר אנכי מצוה אתכם היום ימין ושמאול וגו'

גם זו ברכה היא. מבשרך שלא תסור מכל הדברים הואיל ותרגיל עצמך לשמור ולעשות בודאי לא תסור מכל הדברים ובהכרח תהי צדיק הרבה

יתן ה' את מטר ארצך אבק ועפר מן השמים ירד עליך עד השמדך

כפי הנחשב בחכמת הטבע (ב) המטר סוחף בטיפין עבים בזעף כאשר העב ניתך סמוך לארץ. ובהפך כאשר ירד הגשם ממקום גבוה שבאויר יתפרדו הטיפין לגשם דקה מן הדקה. והנה המטר בדמות הראשון הם גשמי בורות שיחין ומערות להחיות בהם נפש כל חי. והשני לא יועיל אלא לירק עשב בשטח הארץ. איים הכתוב כי גם כשיצטרכו השמים לתת גשמיהם יצוה ה' בהם את הקללה שלא יבואו אלא בדמות השני שלא לרוות צמאם באופן שירד הגשם דק דק כאבק ועפר והטעם כי מן השמים ירד עליך גבוה מעל גבוה עד שדק לעפר הדק היטב

אשה תארש ואיש אחר ישגלנה בית תבנה ולא תשב בו כרם תטע ולא תחללנו

מה שלא אמר בית תבנה ואיש אחר ישב בו וכן כרם תטע ואיש אחר יחללנו כדמיון מאמרו באשה. לפי שיוכל אדם לבנות בית וליטע כרם להשכירם