מלאכת מחשבת חלק ב שמז

רבים אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו ושנה ושלש בזה ארמי אובד אבי לשון יחיד וירעו אותנו המצרים לשון רבים ונצעק ויוציאנו ויביאנו לשון רבים הנה הבאתי אשר נתת לי ה' לשון יחיד? ג' מה ענין הבאת הרעות שעשו לנו המצרים ולבן במקום הזה? ד' על מה שאמר ושמחת בכל הטוב יפלא מה עניינו באשר לא ידענו אם גם הוא מן המענה ומתפילת המביא הביכורים או מאמר משה. ואם זה הוא למה ישמח עתה בכל הטוב? ה' במה שהוסיף ה' אלהיך ולביתך מה ענין ביתו לכאן אם אז הוא יושב בירושלים חוץ לביתו? ו' גם מה צורך להביא הלוי והגר אשר בקרבך ומה מעשיהם במקום הזה בבכורים? ואמרתי אני כאשר יאמר משל הקדמוני צרות רבים חצי נחמה. וגם ראיתי את הלחץ ואת היגונים הבאים לאנשים רבים כאחד לא ירעו ולא ישחיתו בלב היחיד כל כך כאשר אלו באו עליו ואין לזרים אתו. וככה הדבר בהפכו טובת רבים חצי יגון. ואם ירבו השמחות וההצלחות על האדם יחיד הוא לבדו פועל גבורות מה מאד ייטבו בעיניו ובכלם ישמח. אבל אם יושפעו על קהל עם אז קנאת איש מרעהו לא תניח לו הנאה גמורה וזהו דבר ידוע וצרעת ממארת לכל באי עולם. כי אמנם מה יתן ומה יוסיף לאדם שהקב"ה יתן טובה לו ולכל העולם עמו? מה יגרע מנחלתו שהשמש יאיר על הארץ לכל רואי פניו הלא גם לו לבדו כל האור המאיר כל לו כל אליו אלא שגם לכל העולם יאיר ואין מגרעת לו בשביל זה ואלו אליו פרע מעבודת השמש דבר בשביל זה החרשתי. אין זה כ"א רוע לב וקנאה בזולתו. והנה נחלקה הארץ לכל ישראל כקטן כגדול ואין אחד מהם מושפע מן הטובה לבדו שלא יהיה בה גם חבירו וא"כ לא יחשבוה טובה גמורה כמנהג האיש בשגעון ינהג. בא הכתוב ללמד לנו מדת ההסתפקות ושנקבל הטוב מאת האלהים ואת הרע בסבר פנים יפות. ואם נתן ה' לאיש טובה כללית עינו תשבע מן העושר ההוא וראוי שידמה בלבו כאלו הטובה היא נתונה לו לבדו ואין לאחר חלק עמו ובזה יגדיל מתנת הקב"ה ויראה עינו רחבה ולבו שלם עם ה'. וכאשר רע יבוא מן השמים על ראשו לבדו ועל קדקדו חמסי ירד צרה ויגון ימצא לא יקבלנה אלא כאלו היא צרה הבאה לרבים באופן שיקל כעסו ודאבון לבו ולא יצטער יותר מדאי ותהיה בעיניו חצי נחמה. לכן כל איש מישראל אחרי התנחלו את הארץ הטובה זבת חלב ודבש אשר נתן לו ה' לא יאמר זו היא מתנה טובה שנתן הקב"ה לנו וכל ישראל שוים בה אלא יחשוב שהטוב הוא לו לבדו למען הרבות “שוש ויאדיר שמחתו וששון לבו. ע"כ צוה שיאמר הגדתי היום כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו. לתת לי לא נאמר. יורה ויגיד שהוא בא לבדו אל הארץ שנשבע ה' לתת לכל ישראל ויכיר חסדי האל כאלו נתונים נתונים המה לו לבדו מה שאמר ה' לתת לכלם בכלל. ככתוב בהגדה בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים. כדי לתת גדולה ליוצר בראשית כאלו הטובה נתונה בשבילו ועליו לתת תשואות חן. והוסיף ללמדנו הדבר בהפכו גם בצרות ורעות באמרו כי מתחילה אם לבן שבקש לעקור את הכל היה מריע ליעקב אבינו והיתה נחשבת הרעה לאבי בפרט לולי רחמי ה' שהחליף שעבודו במצרים ושמה היה לגוי גדול באופן שהרעה באה לכל ישראל בכלל. ז"ש וירעו אותנו ויענונו ונצעק וגו' שכל אלה הלחצים היו על הכלל והקהל וזה לנו חצי נחמה. כי אמנם מי זה אמר שמפי עליון לא תצא הרעות והטוב כלומר הרעות לשון רבים והטוב לשון יחיד הואיל והרעות הבאות מידי ה' הם על הכלל ובעבור זה היחיד אינו מצטער כל כך אבל הטוב בא לכל איש ואיש ולכן ישמח ויגל בו ביתר שאת. ומביא הביכורים מספר הרעות דרך כלל