מלאכת מחשבת חלק ב שמו

צדיק בארץ וכאשר יאונה לו מקרה בלתי טהור יזכרו עונותיו ויענישוהו כאשר פירשנו בפרשת ראה בפסוק וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא. על כן צוה לנו משה שלא נעשוק שכר שכיר אלא ניתן לו מיד כי אם יחסר לו לאכול יצטרך לצעוק אל ה' ליתן לו מחייתו ולא להעניש העושק וכל זמן שיתעסק להתפלל בעדו לא יוכל להתפלל בעדנו. זהו שאמר כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו לחלות פני ה' שיתן לו לאכול ובין כך לא יקרא עליך אל ה' ולא יתפלל בעדך הואיל והוא טרוד להתחנן מלפניו בעדו ויקרה מקרה שיהיה נמצא בך חטא מקדם וכשלא יתפלל העני עליך לא יכפר ה' העון שבך: ד"א ולא תבוא עליו השמש כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו פי' לא תהיה סבה שינוח עליו השמש כחום היום להשכים למחר לפתחך שתתן לו שכרו אלא מיד שלחנו בלילה ולא יכנו שרב ושמש הואיל ועני הוא ואליו רצונו אל השמש הוא נושא את נפשו ערום כי אין לו כובע ומלבוש להגן עליו

לא תטה משפט גר יתום וגו': וזכרת כי עבד היית במצרים ויפדך ה' אלהיך משם על כן אנכי מצוך לעשות את הדבר הזה

ואחר כך כתוב כי תבצור כרמך לא תעולל וגו' וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים על כן אנכי מצוך לעשות את הדבר הזה ושמה לא כתוב ויפדך ה' אלהיך משם האמור כן? ומדוע הזכיר יציאת מצרים במצות הללו לבד? ונראה להגיד טעם. כי אמנם (ג) איש דל ונבזה מסתמא תרע עינו באיש מך והלך כמוהו בדומה לו כדרך כל הדומים. לא כן באיש שוע ועשיר כי יחמול על איש נקלה ועבד לו ולא יתקוטטו יחדיו. והן עוד מלבדו ידענו שהעבדים אינם כרגלי הבעלים כי אולם העבד לא ישמור שמירה מעולם כראוי כאשר יעשה אדון השדה והכרם על כן הראשונים בעצמם ילכו בשדה ובכרם לקצור ולבצור וגם מלך לשדה נעבד ולא יניח עבדיו לבדם כי המשרתים לא יתנו לב לאסוף ולכנוס עוללות הבציר למעוטם. על כן במשפט גר ויתום וחבילת בגד אלמנה והאמללים הוסיף לומר ויפדך ה' משם כלומר אינך עוד דל ועבד כמותם והרי אתה פדוי בן חורין עשיר ורם וראוי שתרחם עליהם. ובלקיטת העוללות אמר כי עבד היית לבד כלומר עשה גם עתה כאלו היית עבד ושמוך נוטר הכרמים כי היית שוכח העוללות כמשפט כל עבד גם אתה עתה ברוך ה' צא ועשה כן

והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע

לפי שצדיק (ד) כשיצא מן הדין יצדק ביותר אם טוב ואם רע יצא דינו. אולם הרשע יתקצף במלכו ובאלהיו. ויאונה כי הצדיק יצטדק והרשע עוד ירשיע ממה שהוא. באופן שהשופטים יהיו סבה שיצדק עוד הצדיק וירשיע הרשע ממה שהיה

פרשת כי תבוא

הגדתי היום לה' אלהיך כי באתי אל הארץ וגו' עד סוף הפרשה

יש להסתפק בהגדה הזאת כי מי לא ידע בכל אלה שבאו אל הארץ אם נאחזו בה וישבו עליה לבטח ובמה יגיד כי בא אל הארץ בהבאת הבכורים? ולמה יגיד? ולמי יגיד הדבר? ב' במה שהתחיל בלשון יחיד הגדתי כי באתי וסיים בלשון