מלאכת מחשבת חלק ב שיג

יחרישון כמו על ים סוף ובמלחמת יהשפט וחזקיה עם סנחריב. זאת היא נקמת ה' ולא נקמת ישראל כי נשגב ה' לבדו ביום ההוא וידעו כל עמי הארץ כי ה' בכבודו נלחם בגוים ההם. ואין זאת נקמת ישראל. באשר ידוע (ב) ההפרש שבין השנאה והנקמה. השונא בוחר רע אל הנשנא יבוא ממי שיהיה כי הוא מבקש רעת שונאו ולא יחוש האופן. אמנם הנוקם בהפך לא יתרצה אלא בהכנעת שונאו ושידע שהרע המגיע אליו ממנו הוא כדי שיכנע ולא יזיד עוד לעשות לו כפעם בפעם. על כן אמר הי"ת למשה לנקום נקמת בני ישראל מאת המדינים ושישתדלו המה בידיהם כדרך כל הארץ ביום קרב לעשות נקמתם אף שהי"ת ישלח עזרו מקדש וינצחו. אולם מרע"ה רצה לתת כבוד לשמו ב"ה ולקראה מלחמת ה' ונקמתו ולא נקמת ישראל כאלו הי"ת יתחייב להלחם לבדו וישראל לא יעמלו ולא יטרחו אלא ויהיו על מדין בראייה לבד לראות בנקמת ה'. וכל זה להרבות בכבוד שמים. כי אמנם בפעולה עשו כדבר ה' ולא כדבר משה ירצה שצבאו על מדין וילחמו כאשר צוה ה' שהמה יערכו מלחמה ויהרגו בידיהם ודבר אלהינו יקום לעולם להראות חיבתם לפני המקום שבחר וצוה לנקום נקמתם ולא נקמתו

אנשי הצבא בזזו איש לו: מלשון המבזבז אל יבזבז יותר מחומש והגיד שגם אנשי הצבא הרימו תרומה לה' וכל אחר מהם לקח מן הבא לידו מנחה לה' בינו לבין עצמו מתן בסתר ולא בפרסום ובגלוי: דבר אחר כי אמנם ראו שרי האלפים ושרי המאות שהמון העם בזזו איש לו ויעט העם אל השלל ואיש אחרי בצעו הטו בסתר וא"א לדעת כמות הבזה והמלקוח בכסף ובזהב וחששו שלא יביאו אל ה' קרבן עליהם כראוי לכן הקדימו והביאו המה כלי זהב אצעדה וצמיד כל כלי מעשה אשר בידם כדי שיכפר על מה שהסתירו העם. זהו שנתן הטעם ואמר אנשי הצבא בזזו איש לו כלומר לכן הנשיאים הביאו לא חלק ממה שבזזו אלא הכל כדי שיכפר על שלל העם הואיל ואנשי הצבא בזזו איש לו בסתר ואפשר לא יביאו המעשר אל בית האוצר כראוי להם. הלכך משה לקח הזהב מאתם ויביא אותו אל אהל מועד זכרון לבני ישראל שיעשו גם המה המוטל עליהם בתתם המחוייב להם לבדק הבית

ויבואו בני גד וגו': עד ויאמרו אם מצאנו חן בעינך יותן את הארץ וגו'

יש לתמוה למה פירשו דבר אין צריך לו שה' הכה הארץ? וכבר ידענו הדבר! גם מה שחברו פרשה חלוקה בפני עצמה לשאול שאלתם הלא טוב להם לומר מתחילה אם מצאנו חן בעיניך תנה לנו הארץ הזאת שהיא ארץ מקנה וגו'? וראיתי לומר (ג) שהוצאת השם על הדבר אם טוב ואם רע פועל ביותר על הווייתו הואיל ורבים מעמי הארץ מתייחדים להאמין על השם ההוא ויתנו עליו בקולם עד שיאמינוהו אל כל העם באופן כי נסתחפה שדהו ומזלו גרם אם להרע אם להיטיב וישוב לו הדבר כן בהכרח. וזהו אמרו (לעיל י"ו) קריאי מועד אנשי שם אשריהם שזכו לשם וזה הביאם להיות נשיאי עדה כי קול ההמון יפעול לעשות אמת גם דבר שקר בהיותם מתפעלים בחושיהם. גם בני גד וראובן הוצרכו להוציא דבה ושם לגנאי על ארץ סיחון ועוג ולומר בדברם בתוך קהל ועדה שהיא ארץ מקנה ואון בה בית מושב עיר חומה דלתים ובריח כי הכה אותם ה' לנתוץ ולהרוס ואין נכון להושיב בה אלא עבדים עבדי משה אשר להם מקנה ולא שאלו עתה להם הארץ ורע רע ואמר הקונה עד כי המון העם שלא הבינו כוונתם נתפעלו בזה והאמינוה לארץ