מלאכת מחשבת חלק ב שיא

עלה אל הר העברים הזה וגו': עד להקדישני במים לעיניהם וגו'

מה מאד יפלא לשון המקרא כאשר מריתם פי כי מה דמות תערכו לו שנאמר כאשר? ואלו רצונו שלא יכנס לארץ בעון המים היה לו לומר על כי מריתם ופי או על אשר מריתם פי ככתוב בפרשת חקת כי אולם מלת כאשר אינה בנותן טעם למה שכתוב אלא דמיון ומשל? ומה שאמר להקדישני במים מה זה שהקדישוהו? ובהפך שלא להקדישני היה לו לומר כי המה חללוהו כאשר המרו בו ולא קדשוהו! ואע"פ שעד הנה הבאנו פירושים שונים בעון הזה מ"מ מקרא אחד מתחלק לכמה טעמים ואלו ואלו דברי אלהים חיים. ועל פי הפסוקים הללו כראה חטא משה ואהרן בבירור כפי הנשמע מדברי רש"י על מיעוט האמונה באמרם המן הסלע הזה נוציא לכם מים כאלו לא האמינו ביכולת ה' להוציא מים מצור החלמיש. ואם אמרו הצאן ובקר ישחט להם גם הוא פשע בדמותו בצלמו לא הורע בעיני ה' כדבר הזה שהיה בגלוי להגיד מיעוט אמונתו בזה לעיני המון עבדיו ונמצא שם שמים מתחלל, ולפי זה היה ראוי שיהיה ענשם מדה כנגד מדה ושגם המה לא יביאו את הקהל אל הארץ כדי שיאמינו ישראל כי אין כח וזכות במשה ואהרן להביאם. על ככה נאמר ונאספת אל עמיך וגו' כאשר מריתם פי רצונו כדמות מה שעשיתם לי שמריתם פי במריבת העדה להקדישני במים לעיניהם ויהיה חטאם שהקדישוהו ברבים לעיני כל העם ירצה שחללוהו ודברה תורה בלשון נקיה ככתוב (חגי ב') ונגע בכנפו וגו' היקדש. ועקם הכתוב להקדישני תמורת לחללני. גם בזה ראוי לבאר בפרשת חקת המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה' ויקדש בם רוצה לומר ויתחלל בם על אמרם המן הסלע הזה

קח לך את יהושע בן נון וגו': עד ויסמוך את ידיו עליו ויצוהו

יש לגמגם במה שכינה הכתוב ליהושע באיש אשר רוח בו וזהו בכל חי בכל בשר אשר בו רוח חיים ואם רצונו שהוא חכם ונבון יאמר איש אשר תבונה בו? וגם יש לדקדק על מה שציוהו ה' לסמוך ידו אחת עליו והוא לא כן עשה אלא סמך בשתי ידיו כדכתיב ויסמוך את ידיו עליו? ובמה שהפך מאמר ה' כאשר צוה לסמוך ידו בראש וראשון ואח"כ להעמידו לפני אלעזר ומשה תחילה העמידו לפני הכהן ואח"כ סמך ידיו עליו? וגם מ"ש ונתת מהודך עליו צריך ביאור הואיל וכבר כתוב וסמכת ידך עליו? ונראה לפרש בהקדמת דברי חז"ל אר"י בר חנינא בכל מקנאין חוץ מבנו ותלמידו תלמידו מויסמוך את ידיו עליו ויצוהו. ואמנם יקשה בדבריו מנא הא מלתא שאין מקנאין בתלמיד שאני הכא דמשה הורמנותא דמלכא עבד כאשר צוה אותו אלהים? ולכן פירש רש"י שהי"ת צוה אותו לסמוך עליו ידו אחת והוא סמך בשתיהם. עוד אמרו במדרש ונתת מהודך ולא כל הודך למה משם דומה לאבוקה וכו'. והנה איש אשר הוכן לנביא לה' יצוה ה' רוחו לפעמו ולהחכימו והטעם שלא יהיה בזה נפש מתעב גוי בעיני העם והראוי להיות נשיא אלהים מלך ונגיד נכון לכבדו ולנשאו. ואין השכינה שורה אלא על חכם ירצה על מי שראוי להיות חכם ולו רוחב לב להבין ולהשכיל מה שילמדוהו. ומן הדין שיקדם ליהושע השפעת החכמה אל יציאתו בתוך העם. על כן בהיותו תם יושב אהלים לא ימיש מתוך אוהל משה ולא ניסה להראה ברחובות קריה. כאשר צוה ה' יתברך להמליכו תחתיו אמר לו שיקח את יהושע איש אשר רוח בו פירוש שיש לו הכנה ורוחב לב נבון להבין אמרי בינה ולכן די לו שיסמוך עליו ידו אחת וכבר ישמע חכם ויוסף לקח וילמוד שפע חכמתו מעצמו. וביאר לו שמתחילה יסמוך ידו עליו לפעמו ואח"כ יעמידהו לפני כל העדה